להבחין מחדש בין מחלה והפרעה

ירון גילת
ירון גילת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ירון גילת
ירון גילת

כל רופא נתקל אין ספור פעמים בשאלה הנוקבת שמציגים לו מטופליו: "דוקטור, מה יש לי?" פסיכיאטר שיידרש להשיב על כך בכנות ימצא עצמו בבעיה.

לניסיונות לסווג את מה שמכונה בדרך כלל "מחלות" או "הפרעות" יש היסטוריה בת אלפי שנים. הסיווג הרפואי המודרני, וזה שנמצא בשימוש הנרחב ביותר, הוא "סיווג המחלות הבינלאומי" (International Classification of Diseases, או ICD), הנסמך על פיתוח של ארגון הבריאות העולמי. על פי רוב, רופאים מצדיקים את קיומו תוך שימוש בטיעונים קליניים, ושמים דגש על צורך במכנה אבחוני משותף שיאפשר תקשורת בין עמיתים ומחקר רפואי מבוסס ראיות. אלא שפרט ליכולת לקטלג מטופלים בקבוצות הומוגניות, שביחס אליהן ניתן להעריך תוצאות של התערבויות טיפוליות, מערכות סיווג כאלה גם מאפשרות לסווג חולים עם אותן מחלות בעזרת קודים. לכן, הן גם משמשות לצורך דיווח על תחלואה ותמותה, לגיבוש אסטרטגיה של קופות חולים וחברות ביטוח, ולהשוואת שיעור ושכיחות של מחלות בערים, במדינות ובמוסדות שונים. "סיווג המחלות הבינלאומי" הראשון התפרסם ב–1900, ולא מן הנמנע שהופעתו קשורה בעלייתם של כוחות שוק קפיטליסטיים ובמהפכה הטכנולוגית, ובאופן שבו מדינות החלו להשקיע ברגולציה ובשיפור השליטה במערכות כוח אדם אזרחיות וצבאיות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ