בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טינדר, סקייפ ודם טהור: החזון העתידני של אבי האמנות הישראלית

לפני 100 שנה ניסח מייסד בצלאל, בוריס שץ, חזון אוטופי לישראל: מדינה טכנולוגית ושוחרת שלום, שבה יחסי המין חופשיים ולא אוכלים חיות. אלא שאת העתיד הוורוד שחזה, תיכנן שץ להשיג בדרכים שנויות במחלוקת

6תגובות
איור: מיכל בוננו

לפי החזון האוטופי של בוריס שץ, אביהם של בצלאל ומוזיאון ישראל, השנה אמור היה לפעול באזור ירושלים מוסד יוקרתי נוסף: "גן אהבה", מקום מפגש רשמי לבגידות וליחסים אסורים בין גברים ונשים. "אחד המוסדות המוסריים הגדולים שאנחנו יצרנו פה. פתרון גאוני של הקושיות החמורות והמעציבות, שהאנושיות לא יכולה לפותרן לפנים", פירט שץ בנובלה "ירושלים הבנויה, חלום בהקיץ", שכתב ב–1918, ובה תיאר את החיים בארץ כפי שדימיין מאה שנים מאוחר יותר. האם ייתכן שבתחילת המאה ה–20, עשורים רבים לפני הולדת האינטרנט והטלפון הנייד, חזה...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו