מה שכח הפמיניזם הישראלי

המיינסטרים הפמיניסטי התמכר לשיח על פריבילגיות ושכח את הנשים המוחלשות. כשזונחים את הנושאים החברתיים, כולן סובלות

עופרה רודנר
עופרה רודנר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עופרה רודנר
עופרה רודנר

בשבוע שעבר נדמה היה שנפל האסימון: הנושא הכי דחוף במאבק הפמיניסטי הוא מדיניות הרווחה. הוא הכי דחוף, כי נשים נפגעות אלימות צריכות, לפני הכל, אמצעים שיאפשרו להן להציל את חייהן ואת חיי ילדיהן (מקלטים, למשל). כמוהן, זקוקות לכך גם נשים שנולדו למעגל העוני או הידרדרו אליו — הרבה מהן אמהות חד־הוריות, שממשלות נתניהו ונתניהו עצמו, עוד מכהונתו כשר אוצר, מתנכלים להן. כמוהן גם נשים בזנות, כי אמנם הפללת גברים זה הכי תקין פוליטית, אבל היא חסרת משמעות כל עוד מפלס העוני עולה והרווחה קורסת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ