הנתונים ברורים: מספר המטומטמים בישראל מזנק באופן מבהיל

הטמטום בארצנו הפך לאיום אסטרטגי ראשון במעלה. החדשות הטובות הן שאפשר להילחם בו

איתי מאירסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
איתי מאירסון

לא תמצאו מבט מטומטם יותר ממבטו של מטומטם שסיים להחנות את מכוניתו, פתח את הדלת כדי לצאת וגילה לחרדתו שכמעט חבט ברוכב אופניים תמים אל מותו הרועש והמכוער. רגע אחרי שהרוכב יצליח להציל את חייו בבלימת חירום, וכשידו של המטומטם עדיין מונחת קפואה על הדלת שאותה פתח כמו מטומטם, המבט המטומטם — שלא תמצאו מטומטם ממנו — יזרח על פניו: עיניים ריקות, לסת רפויה, חיוך חיוור ומשתומם. אילו היתה מילה בפיו היא היתה "אופס", אבל המטומטם שותק את מבוכתו, עסוק בפיענוח תחקיר האירוע שמעובד כרגע בראשו. יש לציין פעם ועוד פעם: מה שמלביש על פניו של המטומטם את המבט המטומטם הוא לא המעשה המטומטם עצמו (פתיחת דלת מבלי לוודא שהדרך פנויה), אלא ההכרה שלו במעשהו המטומטם (כמעט הרגתי עכשיו רוכב אופניים, כי פתחתי דלת בלי לוודא שהדרך פנויה). במילים אחרות, אתה הכי מטומטם כשאתה מבין שאתה מטומטם. ועוד יש להדגיש: המבטים המטומטמים שמורים רק למקרים שבהם מעשה הטמטום לא גבה קורבנות בנפש, שכן אם רוכב האופניים היה חלילה נפגע, המצוקה היא שהיתה מושלת במבטו של המטומטם, שבוודאי היה ממהר להגיש עזרה לקורבנו. אחרי הכל הוא לא מנוול; הוא רק מטומטם.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ