קריסת הדמוקרטיה אינה שורש הרע, אלא שיאו של הניוון התרבותי

האם גל הפופוליזם הפוליטי אכן מסמן מפנה לתקופה אפלה, או שמא אנחנו כבר בעיצומה?

זיוה שטרנהל
זיוה שטרנהל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
זיוה שטרנהל
זיוה שטרנהל

התחושות האפוקליפטיות הרווחות בחוגים המשכילים בארץ ובעולם אינן משוללות יסוד. נשיאותו של דונלד טראמפ ורצף ההתפתחויות הפוליטיות באירופה ובאחרונה גם בברזיל מעלים אסוציאציות מעוררות חלחלה לא רק מהמחצית הראשונה של המאה ה–20, אלא גם מתהליכים המוכרים משחר ההיסטוריה. רבים מהניתוחים שניסו לפענח את מה שנתפס תחילה כרעידת אדמה פתאומית שהולידה רעשי משנה במקומות אחרים בעולם, מצביעים כעת על תהליכים כלכליים וחברתיים, שהלכו והידרדרו במשך עשרות שנים עד שהולידו את המצב הפוליטי שאנו עדים לו זה יותר משנתיים. רוב הניתוחים מפנים, ובצדק, אצבע מאשימה לאידיאולוגיה הכלכלית הניאו־ליברלית שהתבססה בשנות ה–70 ושהצליחה מאז לכרסם בהישגי מדינת הרווחה. היא יצרה לא רק את הפערים הכלכליים אלא גם עירערה את היסודות המוסריים של החיים החברתיים, ובראשם את ערך השוויון.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ