שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כיצד חשף מקום כצומת עזריאלי את פערי המעמדות בצורתם הקיצונית ביותר

ינון גבע
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ינון גבע

1968 נודעה כשנה של מחאות עירוניות. בפריז יצאו המוני סטודנטים לרחובות, בעוד שבערי ארה"ב פרצו מהומות בכמה ערים גדולות בעקבות הירצחו של מרטין לותר קינג. בשני המקרים השמיעו המוחים את זעקתם ברחובות ומעל גגות הבניינים, תוך שהם הורסים רכוש ומונעים מהיום־יום העירוני להמשיך כסדרו. העיר היתה היעד המתבקש למחאה, מכיוון שבה נמצא הריכוז הגדול ביותר של אנשים ממעמדות ומקבוצות אוכלוסייה שונות. הפערים ביניהם היו המורגשים ביותר. בעיר מרוכזים מוקדי כוח וכסף — בתי עסקים ומבני ממשל — שמושכים באופן טבעי את חצי המחאה. מנגד, הצפיפות הגבוהה ורשת הרחובות מאפשרים למוחים מחסה, אנונימיות יחסית ותנועה מבוזרת במרחב. המחאות של 1968 הולידו גם את רעיון הצדק המרחבי, הקושר בין שאלות של צדק חברתי לבין האופן שבו משאבים ואנשים מפוזרים במרחב. ובאופן טבעי, מרבית ההוגים שעסקו בשאלות של צדק מרחבי עשו זאת כשהם מתמקדים במרחב העירוני: בזכותם של אנשים ליהנות מאיכויותיה של העיר, ומזכותם להשמיע את קולם ברחובות העיר כאשר הם חשים שנעשה להם עוול.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ