מעשנים לידכם בבית קפה? החוק דפוק, אבל יש מה לעשות

(כל מה שדרוש הוא מעט אומץ)

דני בר-און
דני בר-און
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דני בר-און
דני בר-און

אחד האתגרים הגדולים שמציבים בפניך החיים בעיר הוא לשמור על קור רוח. אחרת, תבלה את הבקרים בבהייה בקצוות המתפוררים של גגון האסבסט בבניין השכן, את שעות הצהריים בפחד מזיהום אוויר מתחבורה, ואת הלילות — בשיוף הצוואה. צריך ללמוד להבחין בין עיקר לטפל.

הרבה שנים לא הצלחתי להחליט מה דעתי על עישון סיגריות בבתי קפה על המדרכה, בשולחן הסמוך לשלי. בעבר גם אני עישנתי פה ושם, ולכן יש לי סימפתיה מסוימת למעשנים. אני יודע שמרחב המחיה שלהם הולך ומצטמצם. גם אני קראתי את וולבק. מצד שני — סרטן, מוות בעריסה וכו'. אז האם להתחרפן מזה? לומר לעצמי שהאוטובוס שחולף ברחוב מזיק יותר? לנסות להיות קול? לאבד את שיווי המשקל הפנימי? לעבור שולחן בחוץ? לעבור פנימה? לנסות להיקלט בקיבוץ בצפון? ומה לגבי בתי הפעוטה שיושבת בחיקי — מה אומר לה כשתבוא אלי בגיל 17, משתעלת? אולי אב שמגונן על גוזליו אמור להעיר ליושבי השולחן הסמוך? אבל אם אעיר להם — על בסיס מה?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ