אלגוריתמים למדו לזהות רגשות, ויש לנו את כל הסיבות להיבהל

משדות תעופה ועד לראיונות עבודה, הניסיון לפענח את נפש האדם באמצעים טכנולוגיים מתפשט לכל התחומים. בקרוב כבר לא נוכל להתחבא

בועז לביא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בועז לביא

בדצמבר האחרון השתתף אדם אל־קליובי בן ה–10 באליפות ארה"ב לנוער בסקווש. אמו, רנא, היתה אז בדרכה ללונדון, והתעדכנה באמצעות הווי־פי במטוס בנעשה באליפות במסצ'וסטס. לפתע גילתה שהמשחק שבו השתתף בנה הופסק. היא כתבה למאמן, קארים, בתערובת של אנגלית וערבית, והוא סיפר לה שאדם חטף מכה ומדמם מהאף. את ההתכתבות פירסמה רנא בחשבון הטוויטר שלה, תוך כדי טיסה, והתוודתה גם על הייסורים שחשה לגבי אי־נוכחותה לצד בנה הצעיר בעת פציעתו; "אשמה אמהית", כינתה זאת. טוויטר, כמובן, בולע הכול, וסטריפטיז רגשי ברשת חברתית איננו אקט יוצא דופן, אלא שהאם ששיתפה זאת מול 19 אלף עוקביה היא דוקטור למדעי המחשב ומנכ"לית של סטארט־אפ בתחום הבינה הרגשית המלאכותית. ד"ר אל־קליובי, באופן לא מקרי, שואפת להעמיד את הרגש במרכז כל דיון; המחיר שהיא משלמת, וזה שאולי נשלם כולנו בסופו של דבר, הוא ויתור על כל חיץ בין מה שאנו מרגישים לבין מה שניתן לדעת על רגשותינו מבחוץ.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ