התקינות הפוליטית כבר לא מוחקת עלבונות. היא מוחקת אנשים

המקרה האומלל של המילה "מפגר" היה הרמז הראשון לכך שתקינות פוליטית קיצונית היא חסרת ערך: לא רק שהיא לא מועילה, אלא שלעתים קרובות היא מזיקה

אלי שמואלי - צרובה
אלי שמואלי
איור: דניאלה שוחמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלי שמואלי - צרובה
אלי שמואלי
איור: דניאלה שוחמן

שלג. בראשית שנות ה–80 של המאה ה–19 צעד בחור צעיר בשם פרנץ בועז בערבות השלג של צפון קנדה. היעד שלו היה כפרי האינואיטים. במהלך פגישות עם המקומיים הוא ראה כמובן שלג, וגילה שבשפת מארחיו לתופעות שונות של שלג יש מילים שונות. במסגרת קריירה ענפה הוא פירסם ב–1911 ספר על שפת האסקימו, ושם כתב שבאסקימו יש ארבע מילים לתופעות שלג — שלג מונח, נופל, נסחף וסופת שלג. מטרתו היתה להמחיש דרך ניתוח בלשני שכל תרבות עומדת בפני עצמה, ולצורך כך הוא נטל כמה דוגמאות שנועדו להראות שמורכבות האסקימו לא שונה כל כך מזו של האנגלית. אחת הדוגמאות היתה מילות השלג, שצוינה לצד העובדה שלאנגלית יש מספר מילים לתופעות מים, כמו אגם, נהר וגשם. בעידן שבו תפיסות כמו אאוגניקה ופרנולוגיה חתרו להשתמש במדע לביסוס הבדלים בין גזעים, בועז נשען על המדע כדי למחוק מהמילה "התרבות" את ה' הידיעה, וכך הפך לאחד מאבות ההומניזם המודרני. את הדוגמאות הבלשניות שלו, בועז סיכם באמירה שאין מקום לדירוג תרבויות, שכן שפות שונות מסווגות את המציאות באופן שונה. הפרשנויות שייבנו על האמירה הזאת אודות שפה ומציאות עתידות לשנות את פני ההיסטוריה, אולי אפילו לגלגל אותה אחורה בזמן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ