כאן, בין הספרים, הפכתי בעצמי למוצג במוזיאון

בספריה העצומה הזו יושבים אנשים שכבר אינם נמנים עם העולם האמיתי: העולם לא יודע מה לעשות איתם, וגם הם לא לגמרי יודעים מה לעשות איתו

גיא פרחי
גיא פרחי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גיא פרחי
גיא פרחי

הליך הכניסה לאגף החוקרים בספרייה הלאומית של צרפת, בגדה השמאלית של פריז, איננו פשוט בהרבה מעלייה לטיסת אל על. ראשית יש לעבור בידוק ביטחוני קפדני תחת קורות מגנטיות; לאחר מכן יש להפקיד את התיק במלתחה, ולהמיר אותו במנשא פלסטיק שקוף, שבו ניתן לשמור את החפצים הדרושים לשהייה בספרייה. משם נדרשים החוקרים והחוקרות לרדת בשני גרמי ענק של מדרגות נעות, כמו בדרך למקלט אטומי, ולהניח את כרטיסיהם במחשבי הספרייה כדי לשמור להם מקום ישיבה באחד ההיכלים (השער האלקטרוני לא ייפתח ללא הזמנה מראש). אין פירוש הדבר שכעת יתאפשר להם להתרווח באחד ממקומות הישיבה. למעשה, הזמנת המקום מקנה להם רק את הזכות להגיע לעובדי הדלפק ולמסור להם את כרטיסם, שכן הם אלה שיבחרו עבורם את מקום הישיבה הממוספר בהיכל הקריאה; את מקום הישיבה הזה אין להמיר או להחליף בשום פנים, כפי שלמדתי לפחות מהבעתה המתפלצת של הדוקטורנטית שתפסתי את מקומה בתום לב, אף על פי שהשולחן הרחב היה ריק ברובו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ