רועי זנדר

המגפה זימנה לנו דבר־מה נוסף מלבד קוצר נשימה ומוות: אינפלציה בגילויי עתידות. המחנות מתמיינים לאנשי מדע, היסטוריונים, סוציולוגים ואנשי רוח. חלקם עתידנים מוצהרים וחלקם פחות, אחרים בזים לגילויי עתידות ואחדים רואים בהם סכנה של ממש. אך בין הגושים השונים יש יותר מן המשותף מכפי שהם יהיו מוכנים להודות.

בדומה לשלוש המוירות, אלות הגורל הקשישות מהמיתולוגיה היוונית, נראה שמעטים הצליחו להתאפק עד כה מלנסח עבורנו משהו על העתיד. "רבים יאבדו את יקיריהם. רבים יאבדו את מקום עבודתם, את מטה לחמם, את כבודם", כתב דויד גרוסמן, וחזה: "יהיו גם כאלה שלראשונה יתהו, למשל, מדוע ישראלים ופלסטינים ממשיכים להילחם אלה באלה". אך אל דאגה — "הסערה תחלוף, האנושות תשרוד", ניחם יובל נח הררי. וכיצד? על פי אווה אילוז, יהיה זה "בזכות עבודתם ההרואית של רופאים ואנשי צוות רפואי וחוסנם של האזרחים". מן ההריסות, מתברר, תקום לה "ברית על־מעמדית חדשה" (יולי תמיר); אך למרבה הצער, "סביר להניח שעם ביטול הסגר, סטודנטים יחזרו בהדרגה לכיתות ולמסיבות הפאנג'ויה, שבהן הם מצטטים משפטים פשטניים של יובל נח הררי כדי להרשים בחורות" (יוענה גונן).

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ