החוצפה הישראלית התגלתה במלוא עוצמתה, וזו סיבה לגאווה

היכולת הפרשנית שמגלים הישראלים בעת משבר איננה רק תכונה נלעגת, אלא גם תגובת נגד ראויה לשלטון פקידותי אטום ומנותק

גיא פרחי
גיא פרחי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גיא פרחי
גיא פרחי

מה הופך דבר־מה לישראלי? זו שאלה מרתיעה לכל הדעות, בור רטורי שבקרקעיתו יאיר לפיד עדיין משכתב את טוריו הישנים מהעיתון. ובכל זאת, מבט חטוף בסרטים הישראליים ביותר, סרטי יום העצמאות כפי שאפשר לכנותם, דוחק בנו להכיר בקיומה של מהות ישראלית מסוימת. בסרטים הללו, כמו גם בטלוויזיה מוקומנטרית מקומית, הישראליות היא תמיד אותה קריאת תיגר חרישית על הסדר הטוב, פרשנות טקטית וצנועה של החוק היבש או אירוניה נצחית כלפי כל גורם שמזוהה עם סמכות. הפער בין הסדר הצבאי למימושו בפועל ב"ספיחס" וב"גבעת חלפון אינה עונה", החריימה ששלפו הנוסעים בטיסה לאילת לעיניה המשתוממות של הדיילת ("עונת החתונות") או כל עונות "גולסטאר" שמתבססות על הפרתן הליצנית של האתיקה והיושרה הספורטיבית הן רק כמה דוגמאות. בכולן מבנה העומק מעמיד מסגרת של כללים רציניים, אטומים ושרירותיים לרוב, והתפקיד הישראלי הוא להכיר בעקרותם ולפרש אותם כראות עיניו, כלומר, לעשות מהם שכונה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ