האם חומסקי טעה?

התיאוריה של נועם חומסקי, שלפיה לכל בני האדם יש מערכת תחבירית משותפת ומולדת, שולטת בעולם הבלשנות כבר חמישה עשורים. אלא שיותר ויותר חוקרים היום קוראים תיגר על התפיסה וטוענים שהשפה מתבססת על תהליכים סטטיסטיים שאינם ייחודיים לה והתפתחו אבולוציונית יחד עם הקוגניציה הכללית. האם אנחנו עומדים בפני מעבר פרדיגמה מהפכני שישנה את האופן שבו אנחנו מבינים את יכולת הדיבור האנושית?

אילון גלעד
אילון גלעד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איור של יעל בוגן לכתבת חומסקי

עולם הבלשנות עומד בפני מהפכה, כך טענו מחברי המאמר ״ראיות מפריכות את תיאוריית למידת השפה של חומסקי״, שראה אור בגיליון ספטמבר של המגזין ״סיינטיפיק אמריקן״. לטענתם, בשנים האחרונות הצטברו עוד ועוד ראיות שמראות באופן ברור שהשיטה הבלשנית שפיתח הבלשן נועם חומסקי, בלשנות גנרטיבית, שגויה מיסודה.

חודש לפני כן נחתו על מדפי חנויות הספרים עותקים ראשונים של הספר ״ממלכת הדיבור״ של טום וולף, ממייסדי ה–New Journalism ואחד הכותבים החשובים בארצות הברית. הספר מספר את סיפורו של ״מעבר הפרדיגמה״ הקודם שהתרחש בעולם הבלשנות, זה שהוביל חומסקי בסוף שנות ה–50, כשהיה מרצה צעיר ב–MIT, עדיין לא בן 30, שהמציא מחדש את התחום ועיצב אותו בדמותו. אבל חומסקי אינו הגיבור של הסיפור. להפך, הוא הנבל. הגיבור של ״ממלכת הדיבור״ הוא הבלשן האמריקאי ד״ר דן אוורט. בניגוד לחומסקי, שיושב במשרדו האוניברסיטאי והוגה תיאוריות ממוחו הקודח, אוורט, לפחות על־פי וולף, הוא גיבור אמיתי, איש מעשה נועז שנסע עמוק אל תוך יער האמזונס בברזיל, התיידד עם בני שבט פּירָהָה והצליח ללמוד את שפתם. שפה זו, כך טוענים אוורט, וולף ומחברי המאמר ב״סיינטיפיק אמריקן״, מפריכה לחלוטין את התיאוריה של חומסקי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ