לגלות את האנושי שבאדם, גם כשהאדם הוא בשפל המדרגה

מה היו אומרים חיים ויצמן, חיים נחמן ביאליק ולאה גולדברג על ישראל של ימינו? ויצמן היה מרוצה מכך שאפשר – עדיין – לקרוא כאן ספרות אנטי־ציונית ולהפגין נגד שרת התרבות; ביאליק היה חרד לגורלה של העברית, ומנסה להפוך את הורדת הווליום למשימה לאומית; וגולדברג היתה קוראת לנו להתמסר לחיים ולא למתים, ולהתנער מרגשות של קיפוח, כעס ונקמנות

איור: יעל בוגן
חמוטל בר־יוסף
איורים: יעל בוגן
חמוטל בר־יוסף
איורים: יעל בוגן

א.

כל אדם מעצב את השקפתו על יסוד חינוכו ומציאות חייו, ולכן קשה ואולי אף אסור לשער מה היו אומרים כיום חיים ויצמן, חיים נחמן ביאליק ולאה גולדברג. ובכל זאת, בכוונתי לעשות זאת כאן, ובעצם להיתלות באילנות גדולים, שצלם יקל עלי לומר את אשר על לבי.

"ציונות סינתטית" — כך קרא ויצמן חוקר הכימיה לדרכו ולאמונתו הציונית — היתה דרך לשלב פעילות מדינית־דיפלומטית עם התיישבות חקלאית בארץ ישראל. ויצמן לא היה מאושר לראות את הדיפלומטיה הישראלית כיום, ועוד פחות מזה את מצבה של החקלאות. הוא גם לא היה מרוצה ממצבם של הכנרת ושל ים המלח, אבל הוא היה מאושר לדעת שבישראל המציאו טפטפות, עגבניות שרי ואפליקציית ווייז, ושתוחלת החיים כאן — למרות המלחמות, הפיגועים ותאונות הדרכים — היא מהגבוהות בעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ