הומו או זונה, קשה לומר מה היה נורא יותר להיות בגרמניה הנאצית

הומואים ברייך השלישי נהנו בתחילה מיחס סובלני ונעשו בפתאומיות מושא לרדיפה. אצל הנשים בזנות הכרונולוגיה היתה הפוכה: מיסוד הזנות הפך לחלק בלתי נפרד מתורת הגזע הנאצית, בתהליך ששיאו היה בהקמת בתי בושת באושוויץ

בעז נוימן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שומרים מחוץ למועדון הגייז "אל דוראדו" בברלין, אחרי סגירתו במרץ 1933
בעז נוימן

"אפשר לארגן את שאלת הזנות הנשית, שבהשוואה לשאלה זו [של הומוסקסואליות גברית] היא בעיקרון לגמרי בלתי מזיקה, באופן שמתקבל על הדעת מבחינת עם מתורבת. בתחום זה אנו נהיה נדיבים מעבר לכל שיעור"

(היינריך הימלר, נאום בפני מפקדי אס־אס, 1937)

במשך שנים רבות גורלם של מיעוטים מיניים, ובראשם ההומואים, כלל לא נחקר ולא היה לו חלק בשום שיח ציבורי. אבקש להתמקד כאן בתולדותיהם ובגורלם של ההומואים בגרמניה הנאצית וכן באלה של הזונות. הבחירה לדון בשתי קבוצות אלה, כפי שאראה בהמשך, אינה שרירותית, שכן גורל כל אחת מהן היה קשור לגורלה של האחרת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ