שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

סיפורם של הפשיסטים הראשונים של ארץ ישראל

בימין הישראלי היו מי שהרעיפו שבחים על מוסוליני, ותקופה קצרה גם על המדיניות הנאצית. האם הם עשו זאת רק בשל אינטרסים צרים וזמניים, או גם מהזדהות אידיאולוגית עמוקה?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חברי "ברית הבריונים" אבא אחימאיר (שני מימין) וחיים דבירי מובלים למשפט בירושלים, 1933
חברי "ברית הבריונים" אבא אחימאיר (שני מימין) וחיים דבירי מובלים למשפט בירושלים, 1933צילום: מכון ז'בוטינסקי בישראל
דן תמיר
דן תמיר

"הפשיזם אינו מוצר המיועד לייצוא"

(בניטו מוסוליני, 1925)

תערובת של תימהון ופלצות אחזה ברבים בארץ ובעולם במהלך מערכת הבחירות האחרונה, נוכח סרטון תעמולה שבו דיגמנה שרת המשפטים של מדינת ישראל בקבוקון בושם שעליו מתנוססת תגית אידיאולוגית מובהקת. הרעיון היה חביב בסך הכל, והמסר ברור: מה שיריביה מזהים כריח האופף אותה אינו פשיזם, אלא מינהל תקין וממשלה איתנה. הסרטון, כידוע, לא הציל את הקמפיין של שרת המשפטים, שמפלגתה לא עברה את אחוז החסימה. ואולם, הוא שב והעלה כמה שאלות בעלות עניין היסטורי ועכשווי כאחד. איזה ריח יש לפשיזם? האם אפשר בכלל להריח פשיזם? האם היה פעם פשיזם בישראל? ואם כן — האם הוא חוזר?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ