הון־שלטון־שיגעון: כשפסיכיאטר מגיע לבית המשפט

אם חושבים שאתם לא שפויים זה לא תמיד רע — רק תשאלו את דוד המלך. הכנעת גוליית הפלישתי, שהפכה אותו לגיבור האומה, ככל הנראה סימנה אותו כיעד לחיסול. כעבור שנים, כשברח משאול, הוא נאלץ לחצות את הגבול ולהיטמע בטריטוריה הפלישתית. בדומה לפרק מותח של "פאודה", דוד זוהה על ידי אנשי אכיש מלך גת והיה נתון בסכנה מיידית. בנקודה קריטית זו הוא אילתר מהלך גאוני, והתחזה לחולה נפש: "וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם וַיְתָו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר, וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ" (שמואל א' כ"א, י"ד). לא ברור מה חשב דוד בסתר לבו. האם רצה לגרום לפלישתים להטיל ספק בנוגע לזיהויו כגיבור שהרג את גוליית? או שמא חשב שכחולה נפש הוא יעורר אמפתיה, שתוביל להתנהגות חומלת כלפיו? ואולי דווקא להפך, הוא ניסה לעורר תחושת סלידה ממנו בתקווה שבכך יניחו לו? כך או אחרת, התרגיל הצליח. בעיני אכיש, דוד היה סתם עוד משוגע. החשדנות והרדיפה כלפיו פסקו, והוא נחלץ.