הון־שלטון־שיגעון: כשפסיכיאטר מגיע לבית המשפט

ככל שהשימוש בהגנת האי־שפיות גובר במשפט הפלילי, כך גדל הצורך באיתור מתחזים. כיצד ניתן להבטיח שגם חוות הדעת הרפואיות יהיו חפות מאינטרסים?

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איליה רפין, "איוואן האיום הורג את בנו", 1885
איליה רפין, "איוואן האיום הורג את בנו", 1885
עזגד גולד
עזגד גולד
עזגד גולד
עזגד גולד

אם חושבים שאתם לא שפויים זה לא תמיד רע — רק תשאלו את דוד המלך. הכנעת גוליית הפלישתי, שהפכה אותו לגיבור האומה, ככל הנראה סימנה אותו כיעד לחיסול. כעבור שנים, כשברח משאול, הוא נאלץ לחצות את הגבול ולהיטמע בטריטוריה הפלישתית. בדומה לפרק מותח של "פאודה", דוד זוהה על ידי אנשי אכיש מלך גת והיה נתון בסכנה מיידית. בנקודה קריטית זו הוא אילתר מהלך גאוני, והתחזה לחולה נפש: "וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם וַיְתָו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר, וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ" (שמואל א' כ"א, י"ד). לא ברור מה חשב דוד בסתר לבו. האם רצה לגרום לפלישתים להטיל ספק בנוגע לזיהויו כגיבור שהרג את גוליית? או שמא חשב שכחולה נפש הוא יעורר אמפתיה, שתוביל להתנהגות חומלת כלפיו? ואולי דווקא להפך, הוא ניסה לעורר תחושת סלידה ממנו בתקווה שבכך יניחו לו? כך או אחרת, התרגיל הצליח. בעיני אכיש, דוד היה סתם עוד משוגע. החשדנות והרדיפה כלפיו פסקו, והוא נחלץ.

תגובות