עורך "ידיעות" היה על הקו. זו לא היתה הצעת עבודה

התרבות המושחתת שפשתה בעיתונות הישראלית לא החלה בתיק 2000. מקורה בַּמתווכים: העורכים הבכירים שהפכו מרצונם למשרתים של בעלי אינטרסים אפלים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניר חפץ, עופר נמרודי, אמנון דנקנר ונוני מוזס
ניר חפץ, עופר נמרודי, אמנון דנקנר ונוני מוזסצילום: תומר אפלבאום, מוטי מילרוד, עופר וקנין, ורדי כהנא
ענת באלינט
ענת באלינט

על הקו היה משה ורדי. לא בכל יום טרח עורך "ידיעות אחרונות" להתקשר אליי, אז כתבת התקשורת של "הארץ" באמצע שנות ה–2000. זהו האיש שהיה בשר מבשרו של ה"עיתון של המדינה" ובעצם, כפי שהייתי מסננת בציניות מדי פעם: המדינה של העיתון. "ידיעות" היה מונופול רשמי במשך 15 שנה (עד 2010), תופעה יוצאת דופן בקנה מידה עולמי, כוח מוביל בעיצוב דעת הקהל בישראל, ממליך מלכים ומכתיר נסיכות, וגם משפילם לפי הצורך. ורדי היה ארוג בהיסטוריה של העיתון בנפשו וגופו. הוא עבד בו 42 שנים, עם שלוש שנות הפסקה לאחר שהורשע בפרשה הפלילית הראשונה שבה הוטבעה העיתונות בישראל, פרשת האזנות הסתר.

תגובות