מעבר לטוב ולרוע: מהפכת העוצמה של בנימין נתניהו

תקופת נתניהו סימלה מהפך דרמטי בתפיסת מדינת הלאום של ישראל: לא עוד דמוקרטיה שפועלת למען אזרחיה, אלא יחידה צבאית־כלכלית החותרת להגדיל את כוחה ללא הרף. כמנהיג המהפכה הזאת הוא מבקש להתבדל כמי שמורם מכל מחלוקת פוליטית, ואף מעל החוק

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בנימין נתניהו
צילום: אמיל סלמן
אייל חוברס
איל חוברס

ב–2004 ביקר בארץ פרופ' פרנסיס פוקויאמה וזכה לאירוע יוצא דופן. מחבר הספר המפורסם "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון" חלק את הבמה עם יו"ר מפלגת העבודה, שמעון פרס, ועם שר האוצר בממשלת שרון, בנימין נתניהו. אחרי הפיגועים במגדלי התאומים ובעיצומה של האינתיפאדה השנייה, הרעיון שהמודל הפוליטי היחיד שנותר רלוונטי במודרניות הוא משטרים דמוקרטיים־ליברליים וכלכלות קפיטליסטיות־גלובליות, נראה אז נתון בספק. בעת הדיון ניסה פרס להחזיק עדיין ברעיון המזרח התיכון החדש שתואם ברוחו את התיאוריה של פוקויאמה. הוא טען שבתנאי פריחה כלכלית המושתתת על סחר חופשי ועל שיתופי פעולה בין מדינות, יובס הטרור באזור. נתניהו היה קודר בהרבה והתמקד כמעט לחלוטין בטרור. הוא דיבר על הפנאטיות הפלסטינית והאיסלאמיסטית, על הטרור שהיא יוצרת ועל הצורך להילחם בו בנחישות בזמן הנראה לעין. העתיד, מבחינתו, נראה כעוד מאותו הדבר.