בואו נדבר על החיים ביום שאחרי הקפיטליזם

המשרות נעלמות ומשבר האקלים מחריף, ורבים מאיתנו לא יוכלו להסתמך עוד על עולם המושגים שהכרנו. כדי לבסס תחליף ראוי, צריך להתחיל לדבר על עולם פוסט־קפיטליסטי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שטר מקופל
צילום: רועי רגב
כפיר כהן לוסטיג, מיקי פלד, הגר צמרת, אלי קוק ויאיר קלדור

ב–2008, עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי, משהו מאופיו של הקפיטליזם הגלובלי, שלרוב מוכחש או לא מובן, צף על פני השטח ותבע דיבור מפורש על אופיו ומחיריו. כמה שנים לאחר מכן פרץ משבר החוב היווני שכמעט נגמר במהפכה, בא וחלף האביב הערבי, הברקזיט הלם באירופה וכעת בא משבר הקורונה. ככל שהמשבר הנוכחי נמשך אופיו מתחלף ומשמעותו האמיתית נגלית. כבר ברור לכל שהמשבר איננו רק בריאותי; "הסכנה" הנלווית אליו, וזו שתישאר איתנו הרבה אחרי שהמשבר יעבור, היא קריסת הקפיטליזם הגלובלי. בפרפראזה על דבריו של מאיר אריאל, נכון לומר שמאחורי כל דבר שאנחנו עושים מסתתרת כיום המערכת הפיננסית הגלובלית. עובדה זו מזכירה לנו שוב ושוב — בניגוד לאלה שחושבים שחברה היא אוסף של אינדיבידואלים ותחומי חיים נפרדים — שכל אורחות החיים שלנו קשורים בסופו של דבר בסדר הקפיטליסטי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ