הם ראו פסנתרים וכורסאות והעמיסו על המשאיות. כולם ידעו — ושתקו

מקררים וקוויאר, שמפניות ושטיחים: מחקר מקיף ראשון חושף את היקף ביזת הרכוש הערבי בידי יהודים ב-1948, ומסביר מדוע קבע בן־גוריון ש"רוב היהודים הם גנבים". ההיסטוריון אדם רז, שאסף עדויות מעשרות ארכיונים, מתעקש שמדובר במקרה ייחודי שהשפעותיו מורגשות עד היום

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חיילי הגנה עם שלל ערבי לאחר כיבוש חיפה, 1948
חיילי הגנה עם שלל ערבי לאחר כיבוש חיפה, 1948צילום: פרד צ'סניק / ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
עופר אדרת
עופר אדרת
עופר אדרת
עופר אדרת

"מארון מהגוני עשינו לול תרנגולות ואת האשפה היינו מטאטאים במגש כסף. היה כלי חרסינה עם עיטורי זהב, והיינו פורשים על השולחן סדין ועליו כלי חרסינה וזהב וכשגמרו את האוכל לקחו הכל יחד למרתף. במקום אחר מצאנו מחסן עם 10,000 קופסאות קוויאר, כך סיפרו. מאז, החבר'ה לא היו מסוגלים לגעת בקוויאר כל החיים. היתה הרגשה מצד אחד של בושה על ההתנהגות ומצד שני הרגשה של הפקרות. ישבנו שם 12 יום כשירושלים נאנקה בחוסר כל ואנו היינו עולים במשקל. אכלנו תרנגולות ומעדנים מהספרים. היו מקרים ב[מפקדה ב]נוטרדאם שאנשים התגלחו בשמפניה. חבר שלי התגלח בשמפניה כי לא היו מים. שמפניה צרפתית. זו היתה תחושת הפקרות די מבישה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ