העולם גדוש בגברים נפוחים וקרייריסטים. זה מקשה מאוד על הסביבה

בועז יזרעאלי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בועז יזרעאלי

לא רחוק מביתי, בשטח שחלקו שדות וחלקו מטעים, מתקיים מדי יום אחר הצהריים מפגש של בעלי כלבים. לרוב נמצאים שם בין קומץ לעשרה אנשים. הכלבים חופשיים לשחק, להתרועע או לרבוץ, ובעליהם מדברים — על כלבים. טבעי. השיחות בין הגברים נוטות אל נושאים מסוימים: תדיר יוזכר בהתפעלות משקלם של הכלבים הגדולים, מישהו יספר על חבר שמחזיק כלב מגזע X שמגיע ל–60 קילו, ואחר יתעלה עליו ויציין, בהתלהבות קצת מאופקת, שכלב מגזע Y מגיע בקלות ל–80 קילו. נושא מועדף נוסף בשיחות גברים אלה הוא תוקפנות של כלבים. מובן שכל אחד מהם, כולם אנשים טובים באמצע הדרך, מגנה תכונה זו, ובכל זאת, איכשהו, היא מרתקת אותם יותר מכל. תמיד על התוקפנות המולדת של הגזע הזה, הטריטוריאליות הקשיחה של הגזע ההוא. ויש את הדיבור על הגזע שגודל לצורך ציד אריות, ואת זה שנועד לחסל זאבים; על כוח הגריסה של המלתעות; על כוח הסבל ויכולת ההתמדה־במשימה של כלבים מ"קו עבודה" וכו'. אחד הכלבים שם עצבני למדי, מדי פעם מסתער על קורבן מזדמן. בעליו אמנם מנסה לרסנו במקרים האלה, אבל נראה שבתוכו הוא דווקא גאה בכלבו על ה"גבריות" מעוררת החשש שלו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ