שרון שטרית

פוליטיקאים מזרחים שמקיפים את נתניהו — כמו גם עיתונאים מזרחים שמזוהים עמו — מעוררים אצלי ביקורת והתנגדות חזקה. אבל באופן פרדוקסלי, העיסוק בהם הוא גם הטריגר שמעורר בתוכי את השד העדתי, ואת הניסיון להתבונן בשד הזה בכלים מקצועיים־פסיכואנליטיים. התבוננות זו מחוברת למיקום שראשיתו בפריפריה של החברה הישראלית, והמשכו בלב העשייה הפסיכואנליטית. הוריי, שנולדו במרוקו וגדלו במעברת תל חנן, וכמוהם רבים מבני משפחתי, הם חלק מציבור רחב של מזרחים: ציבור שמגלה נאמנות מוחלטת לנתניהו. עניין אותי לפיכך להבין את מקורות החיבור המגנטי בין מזרחים אל נתניהו. מה מסביר את החיבור הזה? מדוע מזרחים נשארים נאמנים לנתניהו, גם בשעה שהוא משסה, משסע ומשקר? מדוע הם הולכים לצדו בכל מחיר? ומדוע הפוליטיקאים המזרחים שמלווים את נתניהו — ושבדומה לו, מדברים בשיח של "אתם ואנחנו" — צועדים אחריו באש ובמים?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ