בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה האמהות שלנו גורמות לנו לבכות?

מחקר מוח חדש היה מסב עונג רב לזיגמונד פרויד. אולי פחות לאמא שלו

31תגובות

זיגמונד פרויד כבר רגיל להשמצות של המדע המודרני (האימונולוג פיטר מדאוור סיכם את הרגשתם של רבים בהערה כי הפסיכואנליזה היא "תרגיל העוקץ האינטלקטואלי המדהים ביותר של המאה ה-20"). כמובן, התיאוריות של פרויד השטיחו המון פרטים - אנחנו כבר לא מוטרדים מקנאת פין או מתסביך אדיפוס - אבל בדברים החשובים הוא בהחלט ראה את הנולד. בשנים האחרונות מתברר יותר ויותר, כפי שפרויד טען תמיד, כי התת מודע הוא הכוח הדומיננטי בחיי הנפש שלנו (מה שפרויד כינה "איד" הוא היום רשת של אזורים במוח הקשורים לרגש, כגון האמיגדלה וגרעין האקומבנס). הוא צדק בעיקר לגבי חוכמת החלומות, שלעתים קרובות מעלים לפני השטח את אותן חוויות שאנו מאחסנים בזיכרון לטווח הארוך. והוא צדק בעיקרון כשתיאר את הנפש כמערכת של דחפים מנוגדים, שבה ההיגיון מתחרה ביצרים ובתשוקות. אנחנו מוציאים המון אנרגיה נוירוטית כשאנחנו מרסנים את עצמנו.

אבל יש מוטיב פרוידיאני נוסף שראוי להערכה במאה ה-21: האובססיה שלו ליחסי אם-ילד והאופן שבו הם מלווים אותנו במהלך חיינו. פרויד ראה בקשר ההורי הזה את הגורם הדומיננטי להתנהגות, המשפיע הן על התפתחותנו כילדים והן על אושרנו כמבוגרים (הסופר-אגו, למשל, מתחיל להיווצר כשתשוקות של גילוי עריות אצל הילד מסוכלות על ידי האב). אף על פי שרבות מהטענות המפורטות של פרויד נראות היום כמו שרידי תרבות ארכיאולוגיים, תיאוריית ההתקשרות המודרנית ((attachment כבר אישרה את חשיבותו המכרעת של הקשר עם האם. כפי שניסח זאת הארי הארלו, "צריך ללמוד איך לאהוב לפני שלומדים איך לחיות". האמהות שלנו הן אלה שבדרך כלל מלמדות אותנו ראשונות איך לאהוב (למרבה המזל, ההורות האנושית הולכת והופכת אט אט להרבה יותר ניטרלית מבחינה מגדרית. אבל זה כבר חידוש תרבותי מאוחר יותר).

***

מאמר חדש שפורסם בכתב העת המדעי המקוון PLoS ONE מרחיב בנושא המוטיב הפרוידיאני הזה. במחקר, שביצע צוות חוקרים מאוניברסיטת קולומביה, המרכז הרפואי בית ישראל והמרכז הרפואי אלברט איינשטיין, נערכו סריקות fFMRI ל-28 נבדקות בגילאי 18-30, מחציתן סבלו מדיכאון חד קוטבי (המטופלות אובחנו על פי מדד הדיכאון BDI-II). בזמן ששכבו בסורק, צפו המתנדבות בתמונות של אמהותיהן, של כמה חברים ובתמונות שונות של אנשים זרים. החוקרים התמקדו ב-Anterior Paracingulate Gyrus השמאלי (aPCG), אזור במוח בעל תפקיד חשוב בוויסות רגש חברתי. מחקרים קודמים קישרו חלק זה של קליפת המוח לפתרון טעויות ועימותים ולהבנת כוונות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

כשבחנו את תגובות המוח של הנבדקות הדיכאוניות לעומת נבדקות הבקרה לאחר שצפו בפרצופים השונים, גילו המדענים כלי אבחוני מרשים. למעשה, סריקות ה-fMRI הצליחו לנבא נוכחות דיכאון בקרב כ-90 אחוז מהנבדקות. המתאם בין ממצאי דיכאון ממשיים לבין ממצאי דיכאון חזויים המבוסס על תוצאות ה-fMRI היה 0.55, מתאם גבוה למדי. מתוך 28 הנבדקות, אבחון ה-fMRI הפיק תוצאה חיובית שגויה אחת ושתי תוצאות שליליות שגויות.

וכאן נכנס פרויד לתמונה: ההבדלים העצביים היו ניכרים רק כאשר נשים צעירות צפו בתמונות של אמהותיהן (כאשר צפו בתמונות של חברים ושל אנשים זרים, כל המוחות נראו אותו דבר). מן הסתם, יש הרבה תרגילים סטטיסטיים שניתן לבצע על נתוני fMRI כדי לייצר מתאמים שגויים. רק עם הזמן נדע אם התוצאות האלה יעמדו במבחן המציאות. לא ברור גם מה גורם לתוצאות ה-fMRI הללו.

מה עושה ה-aPCG? המדענים מעלים מספר אפשרויות, כולל חוסר ויסות של הורמוני התקשרות חברתית כגון אוקסיטוצין, אך אלה נותרות ברובן בגדר השערות.

אז אנחנו לא מבינים למה האפקט הזה קיים. אבל אנחנו כן יודעים שזו תופעה מובהקת למדי וכי אנשים עם דיכאון מתון עד חמור מציגים תגובה עצבית בלתי רגילה כשהם צופים בתמונות של אמהותיהם, לפחות בהשוואה לתמונות של חברים וזרים (מחקרים עתידיים צריכים לבדוק בני משפחה אחרים). אף על פי שהנבדקים האלה הם מבוגרים, הקשר עם האם מאפשר הצצה לתוך האפלה של מחלת הנפש שלהם, כפי ששיער הרופא הווינאי לפני זמן רב.

זה לא אומר שההורים שלנו אחראים לעצב שלנו - עדיין מוקדם מדי לומר אם פיליפ לארקין צדק לגבי אמא ואבא - אבל פרויד ללא ספק עלה על משהו כשהתעקש שיש להתייחס לקשר עם האם בהקשר טיפולי. כאשר מנסים לאבחן דיכאון בעזרת דפוסי פעילות במוח, מסתבר שלא צריך לשאול אנשים הרבה שאלות או למדוד רמות מתח וגם לא לחקור את מצב הרוח שלהם. רק צריך להראות להם תמונה של אמא.*

מתוך הבלוג Frontal Cortex

-------------------------------------------------------------------------------------------

דיכאון קל

דיכאון מאז'ורי היא מחלה עם סימפטומים שפוגעים ביכולת הריכוז, האכילה והשינה. במקרים קיצוניים, החולה סובל מייאוש ומחשבות אובדניות. דיכאון פנימי (אנדוגני), הוא כזה שמופיע ללא אירוע חיצוני כגון מוות של אדם קרוב. דיסתימיה היא צורה מתונה יותר של דיכאון ובעלת תופעות לוואי פחותות. הפרעה דו-קוטבית (מאניה דפרסיה) היא מצב שמורכב גם מדכדוך עמוק וגם מתקופות של מצב רוח מרומם מאוד וחסר כל אחיזה במציאות. היפומאניה היא דרגה מתונה של מאניה - הפרעת מצב רוח שכוללת חיוניות קיצונית ותחושה עולצת שלא כוללת שלבים של דפרסיה. היפומאניה עשויה לגרום לדברנות יתר, בזבזנות, יצר מיני מוגבר וידידותיות שמתחלפת במהרה בהתקפי זעם. דיכאון עונתי הוא תופעה הדומה לדיכאון מאז'ורי שמופיעה במחזוריות מסוימת על פי עונות השנה. דיכאון לאחר לידה תוקף אמהות בסמוך לזמן הלידה אך גם יכול להופיע במהלך השנה הראשונה לאמהות. הסימפטומים דומים לדיכאון מאז'ורי ומפריעים לאם ליצור קשר עם התינוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו