בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בזכות המבוכה ובגנות הטיח

על התפקידים החברתיים של מבוכה והיתרונות של הנטייה להסמיק

תגובות

"אין גבול לחוצפה", כתבתי, ולחצתי על "שלח". התגובה הלא מחמיאה התייחסה להתנהגותו של איש עסקים מוכר, שביקש תשלום נוסף על שירות שהיה לדעתי חלק מובנה מההסכם בינינו. את המייל הפניתי לעורך הדין שלי אך, מעשה שטן, לא הבחנתי כי הקשתי "השב לכולם" ובכללם מי שזה עתה האשמתי בחוצפה חסרת גבולות. על הטעות למדתי בשיחת טלפון שהגיעה כמעט מיד. הדובר שאל "למה התכוונת כשכתבת 'אין גבול לחוצפה'?" לא היה זה עורך דיני.

מקורה של המבוכה, כמו בדוגמה לעיל, הוא בתאונת התנהגות הפוגעת ללא כוונה בכלל חברתי ומביאה לתחושה עצמית שלילית. רובנו חשים מבוכה כאשר אנו מושכים תשומת לב בלתי מוזמנת. כך קורה, בין השאר, כאשר אנו מאבדים שליטה על גופנו (מחליקים, שופכים משקה או נופחים בפומבי), שוכחים שמו של מישהו או נחשפים במחשבה כמוסה. גם מחמאות המזכות אותנו בתשומת לב חברתית מופרזת בהקשר חיובי עשויות לגרום מבוכה - אלו פוגעות בצניעות, נורמה חברתית מוכרת. מרכיבים הכרחיים למבוכה הם, לפיכך, מעשה שהוא בבחינת פגיעה במוסכמה חברתית, נוכחות קהל והתחושה שהותרנו רושם שלילי (ראו הרחבה). מי שמובכים בקלות נהנים, ויש שיאמרו סובלים, מרמה גבוהה יחסית של מודעות עצמית, ובניגוד לאמונה הרווחת אינם בהכרח ביישנים או חסרי כישורים חברתיים. הבעות מבוכה כוללות חיוך כפוי (שבו מוצרות השפתיים במרכזן וללא השתתפות העיניים), מבט לצד ולמטה, צחוק עצבני, נגיעה בפנים ולעתים גם הסמקה.

הסוציולוג ארווין גופמן (1922-1982) עמד לראשונה על חשיבותה של המבוכה לקידום התפקוד החברתי. מבוכה, הוא טען, היא איתות לדאגתו של הנבוך לקיומן של הנורמות העומדות בבסיס כל חברה. באמצעות המבוכה מכריזים הנבוכים כי הם מכירים בהתנהגותם המביכה ומצטערים עליה, וכי הם מחויבים בזאת לסדר החברתי בעתיד. בעולמו של גופמן חייהם של אנשים כה תלויים בדרך שבה אחרים רואים אותם, עד שיעשו כל שביכולתם כדי לא לשבש את הציפייה החברתית או לפגוע בה. גופמן, הרואה את העולם כבמה להצגתו של היחיד, סבר כי תו שגוי אחד - המבוכה - יכול לשבש את המופע כולו. אם מקורה של המילה האנגלית למבוכה (embarrassment) בשורש המציין "מכשול" בכמה שפות לטיניות, הרי שמבחינת גופמן זהו מכשול לקשר חברתי מוצלח של פנים אל פנים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

סוציולוגים אחרים חשבו שהמקום המרכזי שהעניק גופמן להימנעות ממבוכה, איך נאמר זאת בעדינות, קצת מביך, וניסו לעמוד על תפקידים נוספים של המבוכה. הגוף העיקרי של עבודות אלה מאשר את תפקידה של המבוכה בשמירת הסדר החברתי, אך מבהיר גם כי מי שמפגינים סימני מבוכה יוצאים נשכרים מכך מבחינה חברתית: הם אהודים ונתפסים כראויים לסליחה וכאמינים יותר ממי שאינם מגלים סימנים כאלה.

הבציר האחרון במחקרי המבוכה בא מאוניברסיטת ברקלי. מתיו פיינברג ושניים מעמיתיו מאמינים כי מבוכה היא סימן ל"חברתיות" (prosocial behavior) - הדאגה לרווחת הזולת וההימנעות מפגיעה בו. לא עוד סוג של התנצלות לא מילולית ומחוות פיוס לשיקום המעמד החברתי של הנבוך, אלא עדות אופי של ממש. במחקר שפירסמו באחרונה* הם טוענים כי אנשים מזהים בהבעות של מבוכה עדות לחברתיות, דאגה לשמירת נורמות חברתיות ומחויבות ליחסים חברתיים, ובהתאם הם מגיבים כלפי הנבוכים בהבעת אמון וברצון להתקרב אליהם חברתית.

החוקרים ניהלו סדרה של חמישה מחקרים. באחד מהם התבקשו הנבדקים לשחזר מול מצלמת וידיאו מקרה מביך שאירע להם. שאלון נפרד ניסה לעמוד על ערכיהם החברתיים, ובו נשאלו כיצד יחלקו נכסים נתונים בינם ובין אחרים. מי שסיפרו סיפור מביך במיוחד וביטאו יותר מבוכה בהבעות פניהם היו גם יותר חברתיים בהעדפותיהם והעניקו יותר לאלה ששיחקו לצדם במשחק אמון כלכלי.

החוקרים ביקשו לברר אם גם אחרים מעריכים אותם כך. הם הציגו לקבוצת נבדקים חדשה ארבעה מהתצלומים של וידויי המבוכה של משתתפי הניסוי הראשון וביקשו מהם להעריך את החברתיות של המרואיינים. הצופים ייחסו חברתיות רבה יותר למי שהפגינו מבוכה רבה יותר בסיפוריהם ובהבעות פניהם מול המצלמה. חברתיות בהקשר זה השתקפה בדירוג גבוה לתכונות כמו נדיבות, שיתוף פעולה, יושר, אמינות ונאמנות לכללים חברתיים. הנבדקים הצופים העדיפו גם ליצור קשרים חברתיים עם מי שהביעו מבוכה גדולה יותר ונתנו בהם אמון רב יותר.

בחקר המבוכה שמור מקום של כבוד להסמקה, אותה התרחבות בלתי רצונית של כלי דם בפנים ובצוואר. החדשות הטובות מגיעות הפעם מהולנד. קבוצת חוקרים, בהנהגתה של הפסיכולוגית קורין דיק, מצאה כי גם להסמקה תפקיד חברתי חשוב**. מי שפגעו בנורמה חברתית או נקלעו לתקלה מביכה אחרת עשויים לזכות לסליחת האחרים אם אך יסמיקו ויתנו ביטוי לתכונה שצ'רלס דרווין הגדיר "ההבעה האנושית הייחודית ביותר". בעוד שמלל או אופן התנהגות אינם תמיד עדות אמינה לתחושותיו של מי שמביע אותם, מאות אלפי שנות אבולוציה לימדו את האדם לבטוח בסימני הבעה בלתי נשלטים כמנבאים מוצלחים להתנהגות עתידית. הסמקה, בדומה לבכי, היא תכונה אנושית בלתי נשלטת ולכן היא הופכת למייצג פסיכולוגי אמין של פייסנות ורצון חברתי טוב.

החוקרים הצמידו צילומי פנים של נשים לסיפורי מבוכה מומצאים (החמצת לוויה בשל מסיבה, אי השארת פרטים לאחר פגיעה ברכב חונה וכו') והנבדקים התבקשו להעריך ולדרג את הנשים על פי אמינות, סימפטיות, התרשמות כללית ועוד. החוקרים גם דאגו להעניק לכמה מהנשים שבתמונות סומק מובחן בעזרת המחשב. נשים אלו זכו להערכה גבוהה יותר מצד המדרגים ונתפסו כראויות יותר לאמון. להסמקה, סיכמו החוקרים, תועלת חברתית המסייעת למי שנקלעו למבוכה, ולא רצוי לנסות להסתירה.

אם נאמין לחוקרים, הרי שמבוכה והסמקה הן בבחינת תו איכות המעיד על אישיותו של מי שניתן להפקיד בידיו נכסים רגשיים וחומריים בעלי ערך. קצת מביך, אם חושבים על כך.

אור הזרקורים
האם אחרים באמת מבחינים בכל שינוי בהתנהגותנו?

אם אתם מתוחים לפני כל אירוע חברתי, מדמיינים מעידה גופנית או פליטת פה מביכה ורואים בכל קבלת פנים שגרתית מבחן מכריע, ייתכן שאתם חשופים ל"אפקט אור הזרקורים". זה שמה של התופעה שבה אנו נוטים להערכת יתר של תשומת הלב שמעניקים אחרים להופעתנו ולמעשינו, טובים ורעים כאחד - יהא זה משחק כדורעף או דיון קבוצתי, אם להזכיר שני מחקרים בתחום. אנו מאמינים כי אור הזרקורים החברתי מאיר עלינו בבהירות רבה יותר ממה שהוא מאיר בפועל. תספורת שונה, פריט לבוש חדש, תשובה מוחצת בדיון או הצטיינות ספורטיבית תופסים בראשינו מקום רב יותר מאשר בראשיהם של הסובבים אותנו.

רובנו, טוענים החוקרים, ממוקדים בעצמנו. כיוון שכך, קשה לנו להעריך במדויק באיזו מידה אמנם זוכה התנהגותנו לתשומת לבם של האחרים. הברקה גאונית בישיבת הנהלה, הבקעת שער יצירתית במשחק השכונתי או ז'קט חדש - כולם נראים לנו משמעותיים. אך מתברר שבעיקר לנו. האחרים עסוקים במלאכה המייגעת של הותרת רושם חברתי חיובי והימנעות ממבוכה משל עצמם.

*Flustered and faithful: Embarrassment as a signal of prosociality. Keltner, Dacher; Willer, Robb; Feinberg, Matthew; Journal of Personality and Social Psychology, Vol 102 (1), Jan. 2012. www.10.1037/a0025403 ** http://www.scientificamerican.com/article.cfm?id=why-we-blush-social-embarrassment



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו