בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לידתה ומותה של "אמת" מדעית

12 שנה לאחר פרסומו נגנז המאמר הקושר בין החיסון המשולש ואוטיזם. בדרך נפגע אנושות האמון בין המדען לאדם הפשוט

94תגובות

ההריון של ה"אמת" הקושרת בין אוטיזם והחיסון נגד חצבת, חזרת ואדמת (החיסון המשולש), נוצר מהמפגש שהתרחש במוחותיהם של כמה רופאים ומדענים בריטים בין מגפה כלל עולמית ונגיף החצבת. ההריון היה מדומה. המגפה של האוטיזם לא התחוללה במציאות אלא בתודעה.

ליאו קנר, פסיכיאטר אמריקאי ממוצא גרמני, פירסם ב-1943 מאמר שהקנה לו מקום של כבוד בהיסטוריה של הפסיכיאטריה. את המאמר פתח במילים: מאז 1938 הובאו לתשומת לבנו מספר ילדים שמצבם היה שונה מכל מה שדווח עד כה. בגוף המאמר תיאר בפרוטרוט מקרים של 11 ילדים אשר המשותף להם: בדידות קיצונית, חיים בקליפה, פעולה תוך התעלמות מקיומם של אנשים אחרים. על סמך תיאורים אלה, הציע קנר קיומה של הפרעה נפשית חדשה לה קרא אוטיזם. החידוש המופלג בהצעתו של קנר היה ההפרדה החדה בין נכות רגשית לפיגור שכלי.

על פי אמות המידה הנהוגות היום, זה היה מאמר אזוטרי. תיאורי מקרה נבחרים, על פי השיטה המדעית, יכולים להיות בסיס להשערות במקרה הטוב ואנקדוטות חסרות חשיבות במקרה השכיח. גם תיבת התהודה של המאמר, עיתון מקצועי ספציפי, היתה בעלת מגברים חלשים. למרות זאת, מעטים המאמרים שעוררו עניין כה רב בקהילה הרפואית ובציבור הרחב. ניתן למצוא בספרות המדעית-רפואית למעלה מ-19,500 מאמרים שבהם מוזכרת המילה אוטיזם, כ-2,350 מתוכם הופיעו בשנה האחרונה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

ההתעניינות הניכרת גרמה להרחבת ההגדרה הראשונית של התסמונת ולסיווגה לקטגוריות משנה, המאוחדות תחת השם הפרעות הספקטרום האוטיסטי. הבולטות הרבה שלה זכה הנושא במדיה נטעה בקרב רופאים, פסיכולוגים, מורים ובציבור הרחב את התחושה כי לנגד עיניהם מתחוללת מגפה. בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 החלו להופיע ילדים אוטיסטים בכל פינה. תחושות אלו קיבלו אישור במחקרים אפידמיולוגיים - שיעור הילדים המאובחנים כאוטיסטים באוכלוסייה עלה תוך עשורים בודדים מ-4-5 ל-10,000 ל-6 ל-1,000. חוקרים זהירים הסבירו ואף הראו בתצפיות מבוקרות, כי העלייה אינה משקפת גילוי מקרים חדשים אלא סיווג מחודש של מקרים שבעבר נכללו בקטגוריות אחרות כמו רפי שכל וסכיזופרנים. על פי תפיסה זו, חולל קנר שינוי של התודעה. הוא חידד את מתאר דמותם של הילדים האוטיסטים שתמיד היו שם, כך שציבור גדל והולך למד לזהותם. אך קולם של הזהירים והנבונים לא נשמע. החל החיפוש אחר מחולל המגפה. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 נפל דבר.

אנדרו ווקפילד ו-12 מדענים ורופאים משש מחלקות מבית חולים בלונדון, חקרו 12 ילדים, סקרו ביסודיות את הידע המדעי הקיים, וגיבשו את המידע לכדי "אמת" מדעית. הם קראו ליישות המתהווה "סינדרום המעי האוטיסטי" וחשפו בהדרגה את המרכיבים האופייניים למחלה ייחודית - מחולל, פגיעה רקמתית, מנגנון מולקולרי, ותוצאה התנהגותית.

ה"אמת" התגבשה על בסיס שלוש קבוצות של ראיות: סמיכות זמנים בין מתן החיסון המשולש והופעת הסימנים הראשונים של אוטיזם; פגיעה רקמתית ייחודית במעי הדק של הילדים האוטיסטים; נוכחות חריגה של נגיף החצבת ברקמת המעי הפגועה. לביסוס טענתם הסתייעו בממצאים ממחקרים אחרים: הפרעה תפקודית של המעי בילדים אוטיסטים; קיום קשר בין נגיף החצבת ומחלת מעי דלקתית כדוגמת זו שנמצאה בילדים האוטיסטים; ממצאים הקושרים בין חלבונים שלא עברו פירוק מלא במעי ובין הפרעה בוויסות העצבי ובהתפתחות הנורמלית של המוח.

תאריך הלידה של "אמת" מדעית הוא יום הופעתה בעיתון מדעי לאחר בקרת עמיתים והחלטת העורך. ה"אמת" שנרשמה על שמם של ווקפילד ותריסר חבריו נולדה ב-28 בפברואר 1998, באכסניה יוקרתית - העיתון המדעי הבריטי "לנצט", שנוסד לפני כ-190 שנה באנגליה ומדורג כיום כאחד משני העיתונים החשובים, על פי מדד המונה את מספר הציטוטים, בקטגוריה של רפואה כללית. המיילד הראשי היה עורך העיתון ריצ'רד הורטון.

רבים בקהילה המדעית סברו כי התינוק נולד טרם זמנו. למרות שההיגיון הביולוגי העומד מאחורי קיומה של התסמונת החדשה נשמע משכנע, גוף הראיות התומך היה רעוע. לפיכך, צריך היה המיילד לחכות עד שהעובר יבשיל או ימות. רוצה לומר, ייאספו ראיות נוספות שיכריעו אם לעובר יש סיכויים סבירים לשרוד. ובפרקטיקה המדעית, העורך מודיע למחברים כי הפרסום מותנה בחיזוק הבסיס העובדתי של הצעתם.

כנגד הראיות שהוצגו על ידי הוריה של האמת החדשה הוטחו טענות כבדות משקל: עיקר הטיעונים נשענים על ממצאים בקבוצת ילדים קטנה ונבחרת אשר גם בתוכה שונות לא מעטה; הופעת התסמינים הראשונים של אוטיזם חופפת לגיל שבו נוהגים לתת את החיסון המשולש, מאחר והחיסון ניתן לילדים כה רבים מטבע הדברים שבמספר ילדים תיווצר סמיכות זמנים בין מתן החיסון והופעת סימפטומים של אוטיזם; סימפטומים של נסיגה רגשית הם הדרגתיים ואיטיים, ובדרך כלל קשה להצביע על זמן תחילתה של התסמונת האוטיסטית; קיימת נטייה טבעית לקשר בין אירועים במטרה ליצור נרטיב קוהרנטי גם כשהקשר לא קיים; החוקרים לא הציגו ראיות לטענה כי מחלת המעי מקדימה את הופעת האוטיזם.

עורך "לנצט", המיילד הראשי, טרח להודיע בתשובה למקטרגיו, כי לא היתה זו החלטה אישית חריגה אלא תוצאה של התהליך הרגיל, הכולל המלצה של מדענים עמיתים בעלי שם בתחום ודיון בין חברי המערכת.

אין חולק על כך, פרש העורך את המניעים להחלטתו, כי המאמר עמד בסטנדרטים המקובלים לפרסום: מקוריות ועניין לקהיליה המדעית, ואף לציבור הרחב. העורך הסכים עם המבקרים הטוענים כי ה"אמת" לא הגיעה לבשלות המתבקשת, ואף טרח להתריע על כך בכל האמצעים שעומדים לרשותו. בגוף המאמר הודגש כי לא ניתן להסיק כי הקשר בין החיסון המשולש ואוטיזם הוא סיבתי; באותו גיליון הופיעה חוות דעת של שני מומחים ידועי שם החושפת את כל חולשותיו של המאמר. בגליונות אחרים הוקצה שטח דפוס נרחב למכתבי ביקורת רבים שהתקבלו במערכת העיתון.

יתרה מזאת, ההודעות לאמצעי התקשורת היו זהירות ומתונות. לגבי מועד הלידה, הפרסום, טוען העורך כי במועד שבו התבקש להכריע, הסוסים כבר ברחו מהאורווה. ווקפילד וחבריו הודיעו כבר על ממצאיהם למחלקת הבריאות של בריטניה, ומשם הדרך למרחב הציבורי היתה בלתי נמנעת. לפיכך, יציאתו של הרך היילוד לאוויר העולם באכסניה מדעית מכובדת הבטיחה כי המאבק על הישרדותו ייערך במקום ובכלים הנכונים: ראיות חדשות ופרשנות מלומדת של אנשי מדע מהשורה הראשונה.

מעבר לכל הטיעונים הענייניים, בחר עורך "לנצט" להדגיש עמדה עקרונית חשובה: לא ניתן להטיל צנזורה על מאמר מדעי איכותי, גם אם קיים חשש כי עצם פרסומו עלול להסב נזק לציבור מסוים.

מאבק ההישרדות על חייה של ה"אמת" המדעית, הקושרת את החיסון המשולש לאוטיזם, עורר עניין רב. קבוצות רבות של מדענים אספו ראיות, ואחרים טרחו על פרשנותן.

במספר מחקרים שנערכו במקומות שונים ובאופן בלתי תלוי, נמצא כי שיעור הילדים האוטיסטים שנחשפו לחיסון המשולש אינו שונה באופן מובהק סטטיסטית משיעור הילדים הבריאים שנחשפו לחיסון המשולש.

במחקר שנערך על ידי המכון הלאומי לבריאות הציבור בפינלנד, ניסו לאתר כל אירוע חריג שקרה לאחר מתן החיסון המשולש בשנים 1982-1996 (בתקופה זו ניתנו 3 מיליון מנות). החוקרים דיווחו כי 31 ילדים פיתחו סימפטומים המצביעים על פגיעה במערכת העיכול, לחלק מהם היו תופעות חולפות שניתן לייחס למערכת העצבים המרכזית. אצל אף אחד ממקבלי החיסון לא דווח על שינוי התנהגותי הדומה לאוטיזם.

באנליזה של מגמות בזמן שנערכה בשיטות שונות ובמסדי נתונים שונים, לא נמצא מתאם בין החשיפה לחיסון המשולש ובין העלייה בשיעור הילדים המאובחנים כאוטיסטים. חוקרים אחרים הראו כי לא נרשמה קפיצה חדה במספר מקרי האוטיזם במקביל לעלייה חדה במספר המחוסנים. במחקרים אחרים דווח כי העלייה במספר המקרים החדשים של אוטיזם נמשכה גם לאחר שהחשיפה לחיסון הגיעה לשיאה ונותרה יציבה (95 אחוז מהילדים חוסנו). בלמעלה מ-20 מחקרים נמצא כי בילדים אוטיסטים שקיבלו את החיסון המשולש הסימפטומים המעידים על הפרעה במערכת העיכול לא קדמו להופעת האוטיזם, כפי שטענו ווקפילד וחבריו.

בשני מחקרים הודגמה נוכחות נגיף החצבת בביופסיות מהמעי של ילדים אוטיסטים בשיעורים הגבוהים במידה ניכרת מאשר בילדים שאינם אוטיסטים. בניסיון לאשר ממצא זה נתבקשו שלוש מעבדות בלתי תלויות לבדוק רקמות מהמעי הדק והגס של 25 ילדים עם אוטיזם והפרעות בדרכי העיכול ושל 13 ילדים עם הפרעות בדרכי העיכול ללא אוטיזם. לבודקים לא נמסרו פרטים קליניים על הילדים. התוצאות שהתקבלו בכל שלוש המעבדות היו זהות: לא נמצא הבדל בשיעור הנוכחות של נגיף חצבת בשתי הקבוצות. מן הראוי לציין כי גם במחקרים שהראו נוכחות גבוהה של נגיף החצבת ברקמות, תאים או נוזלים של ילדים הסובלים מאוטיזם לא נטען כי מדובר בזן המופיע בחיסון המשולש.

תמצית הדיון על הפרשנות של הממצאים שהתקבלו במחקרים השונים באה לידי ביטוי בטיעונים שהעלו שניים מהמדענים שהיו חתומים על המאמר.

פיטר הרווי טען בתקיפות כי הראיות המצטברות מאשרות את ה"אמת" המדעית, הקושרת בין אוטיזם, מחלת מעי דלקתית והחיסון המשולש. הוא דבק בממצאים המורים כי הפתולוגיה במעי של ילדים אוטיסטים היא ייחודית, ובממצאים המצביעים על נוכחותו של נגיף החצבת ברקמות שונות של ילדים אוטיסטים. על פי שיטתו של הרווי, המחקרים האפידמיולוגים השוללים את קיומו של הקשר בין החיסון המשולש ואוטיזם, הם חסרי תקפות מדעית.

מנגד טען סימון מארש כי הממצאים במעי אינם ספציפיים. הוא בחר לא להתעלם מהמחקרים השוללים נוכחות נגיף חצבת ברקמות של ילדים אוטיסטים, וסבר כי נדרשים מחקרים נוספים כדי להכריע בשאלה. יתרה מזאת, הוא העלה את שאלת הביצה והתרנגולת. גם אם נקבל את הטענה לנוכחות חריגה של נגיף החצבת ברקמות שונות של ילדים אוטיסטים, סבר החוקר, עדיין ניתן לטעון כי נוכחותם שם היא משנית לפגיעה במערכת החיסונית על ידי גורם אחר. מארש טען כי העובדה שמחקרים אפידמיולוגיים רבים שנערכו בשיטות שונות במקומות שונים נותנים תוצאה דומה, השוללת קיום קשר בין החיסון המשולש ואוטיזם, מחזקת את תקפותם למרות החולשות הטבועות בשיטות מחקר אלה.

תחקיר של העיתון הבריטי "סאנדיי טיימס" חשף ראיות להתנהגות לא הולמת של חלק מהמחברים של המאמר. עורכי "לנצט" הפכו להיות לערכאה שיפוטית. הם סקרו את המסמכים, הציגו את הראיות למחברים הבכירים של המאמר וביקשו את תגובותיהם. העורך פירסם את מסקנותיו מעל דפי עיתונו בצירוף לעמדותיהם של המעורבים בדבר.

העורך החליט לדחות חלק מההאשמות שהוטחו במחברים מאחר ולא מצא להן תמיכה בראיות שהוגשו לו. אך קבע כי החוקר הבכיר ווקפילד אשם בניגוד אינטרסים ובהימנעות מגילוי נאות.

בפסיקתו קובע העורך כי בצד פעילותו במחקר שפורסם במאמר, הוא נתבקש על ידי עורך דין לערוך בדיקה לנוכחות נגיף החצבת לקבוצת ילדים שחלקם השתתפו גם במחקר שעליו דווח ב"לנצט". המחקר המקביל מומן על ידי עמותה שמטרתה היתה לסייע לתביעה של הורים כנגד הרשויות על פגיעה בילדים שנגרמה עקב מתן החיסון. במסגרת עבודתו במחקר המקביל קיבל ווקפילד מהעמותה 55,000 ליש"ט. למרבה הצער, נמנע ווקפילד מלדווח על פרטים אלה לעורכי העיתון ואף לא לשותפיו למחקר. מלבד החובה הפורמלית לגילוי נאות, קובע העורך, לחשיפתם של פרטים אלה היתה יכולה להיות השפעה על עצם ההחלטה לפרסם את המאמר. למרות זאת, מחליט העורך לא "למשוך את המאמר" ממאגר הפרסומים המדעיים.

בסמיכות זמנים לפרסום האשמות אלו (בפברואר 2004), ויש שיגידו שלא במקרה, נקטו 10 מתוך 13 המחברים השותפים של המאמר צעד יוצא דופן. בגילוי דעת שפירסמו, ביקשו להבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי על סמך הממצאים של המחקר לו היו שותפים כפי שפורסמו במאמר, לא ניתן לטעון כי החיסון המשולש גורם לאוטיזם.

ווקפילד ושני מחברים נוספים שלא הצטרפו לגילוי הדעת של חבריהם, בחרו להדגיש בתגובתם כי עמיתיהם לא הסתייגו מהתוכן העובדתי של המאמר. יתרה מזאת, מאחר ולא הוצגה במאמר טענה על קיום קשר סיבתי בין אוטיזם והחיסון המשולש, קשה לדעת ממה הסתייגו המחברים האחרים. בסיום תגובתם, מוסיפים ווקפילד ושני חבריו, כי לא יהיה נכון לפרש את האירועים של החודש האחרון (ההאשמות בתחקיר העיתונאי, חקירת ופסיקת עורך "לנצט" והסתייגות עשרת המחברים) כזיכוי מלא של החיסון המשולש מהחשד המיוחס לו כגורם לאוטיזם.

כשלוש שנים לאחר השלמת החקירה על ידי "לנצט", נפתחה חקירה חדשה נגד שלושה מהמחברים של המאמר המקורי. החקירה הופקדה בידי ועדה שפעלה במסגרת הסמכות שהוענקה למועצה הרפואה הכללית בבריטניה, להבטיח פרקטיקה רפואית באיכות גבוהה. הוועדה כללה שלושה רופאים, מינהלן, מגשר ושני "אנשים פשוטים", והסתייעה בייעוץ משפטי צמוד. הוועדה הוסמכה לבדוק את התנהגותם המקצועית והאתית של השלושה. הם לא נתבקשו לקבוע את עמדתם בנוגע ל"אמת" המדעית הקושרת בין החיסון המשולש ואוטיזם. הוועדה החליטה על גישה מקלה. בשל מרחק הזמנים, הוועדה לא נתנה פרשנות שלילית לחוסר יכולתם של החוקרים לזכור פרטים שונים. עובדות נקבעו כנכונות רק כאשר הוכחו מעל ספק סביר. בפני הוועדה הופיעו 36 עדים במשך 148 ימים על פני תקופה של שנתיים וחצי, חברי הוועדה התדיינו במשך 45 ימים. בפסיקה מתאריך 28.1.2010 קבעו כי שלושת החוקרים אשמים בהתנהגות לא הולמת. בהחלטה מתאריך 24.5.2010 החליטה הוועדה בתוקף סמכויותיה ליטול מווקפילד ומחוקר נוסף את הרישיון לעסוק ברפואה לצמיתות.

כארבעה ימים לאחר הפסיקה הופיעה ב"לנצט" הודעה לקונית המבהירה כי נוכח ממצאי הוועדה, החליטו העורכים למשוך את המאמר ממאגר הידע המדעי. בהודעתם מציינים העורכים, כי הסתרת הקשר בין החוקר הראשי ובין עמותה שיש לה עניין בתוצאה חיובית של המחקר היא עבירה אתית חמורה. אך למרות זאת, מודים בגילוי לב, כי ספק אם היא לכשעצמה היתה מספיקה כדי למשוך את המאמר.

המסמר האחרון בארון הקבורה של האמת המדעית של ווקפילד, אליבא דעורכי העיתון, היתה הצהרה שקרית מהותית בתיאור שיטת המחקר. החוקרים דיווחו כי נכללו במחקר בזה אחר זה (באופן עוקב) כל הילדים שהופנו למחלקה עקב סימפטומים או תסמינים שמקורם במערכת העיכול. על פי ממצאי החקירה, הדיווח היה שקרי. ווקפילד וחבריו היו מעורבים בעקיפין או במישרין בבחירת חלק מהילדים שהשתתפו במחקר. זוהי לכל הדעות הטיה חמורה שעלולה להעלות באופן משמעותי את שיעור הילדים הסובלים הן ממחלת מעי והן מאוטיזם, ולהדגים מראית עין של קשר בין שתי התופעות.

תעודת הפטירה המאוחרת שהוציאו עורכי העיתון לאמת המדעית אותה יילדו לפני 12 שנה היא הצהרה כי התינוק נולד בחטא והודאה במגבלות העורכים המדעיים לתקוף באופן ממשי את הראיות שמציגים החוקרים כתמיכה באמיתות החדשות.

הניסיון האנושי להכחדת מחלות שגרמו לסימפטומים קשים ואף הפילו חללים, מתמקד בהשגת חיסון "עדר", חיסון של הרוב המכריע של הילדים (מעל 95 אחוז). בתנאים אלה הסיכון לחשיפה למזהם הגורם לפתולוגיה משמעותית הוא מזערי. כאשר מושג חיסון עדר, הזיכרון מתעמעם, ותחושת הסכנה והחרדה המשתלטת על ההמונים בעת מגפה מתחלפת בשאננות. נוצרת קרקע פורייה לדעה כי הנזק הפוטנציאלי של החיסון עלול להיות גדול מהמחלה שמפניה הוא מגן. כאשר הדעה מתורגמת להחלטה, נרשמת ירידה חדה בשיעור המתחסנים, ואז מתחוללת מגפה עם תחלואה קשה ואף תמותה.

כשהחליט עורך "לנצט" לפרסם את המאמר, ניתן להניח שהוא הירהר במאמר שהתפרסם בעיתונו כחודש קודם לכן. הממצא העיקרי עליו דיווחו מחבריו היה כי בשמונה המדינות שדיווחו על ירידה חדה בשיעור המחוסנים נרשמו פי עשר עד פי מאה מקרים חדשים של מחלת השעלת, בהשוואה לארבע המדינות שבהן חוסן הרוב המכריע של הילדים. בחקר פרטני של הגורמים המשפיעים על שיעור המתחסנים, נמצא כי להופעת רופאים ומדענים המטילים ספק בחיוניות או בבטיחות החיסון בזירה הציבורית יש משקל בהחלטת ההורים להימנע מחיסון ילדיהם. לאור זאת, החלטתו של העורך לפרסם נראית יותר אמיצה בעיני אחדים ומאוד לא אחראית בעיני אחרים.

שיעור המתחסנים בחיסון המשולש בבריטניה ירד מ-92 אחוז בשנים 1995-1996 (טרום פרסום המאמר) ל-80 אחוז ב-2003-2004 (לאחר הפרסום). במקביל, חלה עלייה ניכרת בשיעור התחלואה בחצבת. בשכבות הסוציו-אקונומיות הגבוהות היתה הירידה בשיעור המחוסנים חדה יותר, שיעור המתחסנים הנמוך ביותר נרשם בלונדון - כ-75 אחוז. כאשר החלו להופיע הידיעות על התנהגות בלתי הולמת של מחברי המאמר, נרשמה עלייה מחודשת בשיעור המתחסנים, שהגיע ב-2009 ל-86.5 אחוז.

הסיפור על לידתה ומותה של האמת המדעית של הקשר בין אוטיזם והחיסון המשולש, הוא פרק חשוב בתולדות יחסי הגומלין בין המדע והציבור הרחב.

התברר כי לעורכי העיתונים המדעיים, המשמשים כשומרי הסף של גוף הידע המדעי, אין גלאי אמת רגישים. התחוור כי הציבור הרחב נטול כלים לשיפוט רציונלי של הידע המדעי המורכב המתחדש במהירות. כפועל יוצא, המשך קיומו של המפעל המדעי, כתוכנית שנועדה לשרת את החברה, מותנה ביושרתם של המדענים. הגינות המדענים היא זו שמבטיחה גילוי "אמת" מדעית יציבה ובת קיימא; מחויבותם המלאה לאמת מבטיחה כי הציבור יקבל תמונה נאמנה של תוצאות המחקר המדעי.

חשיפה של התנהגות לא הולמת, חוסר הגינות של מדענים, סודקים את האמון הבסיסי בין "האדם הפשוט" והמדען. היעדר אמון מותיר את הציבור חשוף לפגיעתם הרעה של שרלטנים או מטיפים בעלי כריזמה.*

הכותב הוא רופא פנימי ומחבר הספרים "האמת של הרפואה המדעית" ו"הפוליטיקה של האמת המדעית"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו