בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה מיוחד באנשים שכותבים ביד שמאל?

מעטות התכונות שהן באמת חסרות משמעות וזוכות לתשומת לב רבה כמו השמאליות. אמנם המערב נעשה מקום טוב יותר לשמאליים, אבל הבורות עדיין נפוצה

54תגובות

מעטות התכונות שהן באמת חסרות משמעות וזוכות לתשומת לב רבה כמו השמאליות. נטייה שעד לפני שני דורות זוהתה עם בעיה, מזוהה עכשיו עם מנהיגות, יצירתיות ואף הצטיינות בספורט. הרעיון של "תיקון" השמאליות, שהיה נפוץ בארצות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה, נראה היום מיושן, אם לא ברברי. "הורי הבינו שאני שמאלי / ולא חייבו אותי לכתוב בניגוד לטבעי / כפי שרבים בגילם נדרשו", כותב ג'ונתן גלאסי ב"שמאלי", אסופת השירים החדשה שלו.

מבחינות מסוימות, התפיסות המקובלות של היום ביחס לשמאליות הן תמונת מראה של התפיסות במאה ה-20 (שהיתה כנראה המאה הקשה ביותר לשמאליים), ואולי אף חזרה לעידן שלפני 1900, כשהשמאליות נתפסה באופן כללי כבלתי מעניינת: חריג משעשע בעיני רבים ומטרד להורים ולמורים. כשרפאלו דה מונטלופו, עוזר לנוטריון בפירנצה של המאה ה-16, כתב קבלה נטולת טעויות בידו השמאלית, הזמין הנוטריון את כל עשרת עובדיו לצפות בנס. הם הגיבו בתמיהה עליזה (הם ציפו לראות כתב מראה, כמו של לאונרדו דה וינצ'י), אבל בזה זה נגמר.

במקומות שבהם אנשים אכלו בידיהם מצלחות משותפות, כפי שעדיין מקובל בחלקים של העולם הערבי, היתה חובה ברורה לשמור את יד שמאל למטלות לא נעימות, ואת הימנית למשימות "נקיות". השמאליים צייתו, כמובן מאליו, והם עדיין עושים זאת. הבעיה מתעוררת במקרה של תושבי המערב השמאליים הרגילים לאכול בסכין ומזלג.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

לאורך ההיסטוריה היו לשמאליים פחות סיבות לחשוש בשולחן האוכל מאשר בכיתת הלימוד. כיתה היא מאבק כוחות. ככל שאחיזתם של המורים בתלמידיהם רופפת, כך הם נכונים פחות להסכין אפילו עם הסטייה הקטנה ביותר מהחוקים. מורים טובים שופעים סמכות, עמיתיהם המוכשרים פחות מגייסים לעזרתם את הסמכותיות: שבו בשקט, הוציאו את המחברות וכתבו. צורך זה באחידות היה אחת הסיבות לכך שנהגו להכריח שמאליים, לעתים קרובות בברוטליות, לכתוב ביד ימין.

אולם מכיוון שמרבית בני האדם לפני המאה ה-19 בקושי הלכו לבית הספר, השמאלי הממוצע חי חיים שלווים יחסית בכפר, בחווה ואפילו במפעל. הדימוי המקובל של רדיפת השמאליים לאורך ההיסטוריה הוא הגזמה פרועה.

פריחת הפסיכולוגיה המודרנית, בתחילת המאה ה-20, הביאה לשינוי בגורלם של האיטרים. על פי אחת מהתובנות הבסיסיות של הפסיכולוגיה, לנו, בני האדם, יש אינטראקציות עם העולם שמשנות את מצבנו הנפשי. אם מוחו של ילד הוא טבולה ראסה - לוח חלק שעליו, כפי שכתב פעם מאו טסה טונג, "אפשר לכתוב את האותיות היפות ביותר" - אז אופיו של אדם ותפישותיו אינם נתונים מראש וקבועים מלמעלה, אלא מעוצבים ומלוטשים בהשפעת הסביבה. רעיון הנורמליות היכה שורש, ואיתו גם הנחה נבזית: אם אפשר לעצב את השכל, הרי אפשר גם לעצבו לטובה או לרעה בהתאם לנורמה מסוימת, שבאופן טבעי היא המכנה המשותף הרחב ביותר. את הא-נורמליות - שאינה רצויה מעצם הגדרתה - אפשר לתקן, כי השכל הוא כחומר ביד היוצר. השמאליות נהפכה למחלה הזקוקה למרפא.

חסידי הפסיכולוגיה קידמו תפיסה עגומה זו בלי רחמים. במדריך מ-1937, "הילד המפגר" (The Backward Child), תיאר פסיכולוג הילדים סר סיריל ברט את השמאליים כגמלוניים וחסרי כישרון, "פוזלים" ו"מגמגמים" אשר "מפרפרים כמו כלבי ים מחוץ למים". עשור אחר כך הוקיע אברם בלאו, ראש המחלקה לפסיכולוגיית ילדים בבית החולים מאונט סיני בניו יורק, את השמאליות כ"ביטוי של שליליות אינפנטילית", המובילה לעקשנות מרדנית, טיפוח אמונות תפלות בחשאי, קמצנות, ניקיון כפייתי ותכונות בלתי נעימות נוספות - כולן תוצאה, כך האמינו, של השפעת "אם קרירה" ולא אוהבת. כתוצאה מכך, "הפיכת" ילד שמאלי לימני נחשבה למעשה חסד ולחובתו של כל הורה ומורה אחראי. שמאליים מבוגרים רבים זוכרים תקופה זו היטב.

תודה לאל על המהפכה המשחררת של שנות ה-60, שעם כל מגרעותיהן שמו קץ לסמכות הבלתי מעורערת שממנה נהנו תיאוריות חסרות בסיס אלה. החברה נרגעה ונפתחה, והלחץ על השמאליים שכך. כשהמטוטלת של התפיסה המדעית שינתה כיוון בסביבות 1980, ורעיון הטבולה ראסה - שעדיין הועלה על נס בידי הפילוסופים האופנתיים חסידי השוויון בשנות ה-60 - איבד את מקומו לטובת דגש חדש על הטבע, על חשבון החינוך, צרותיהם של השמאליים תמו.

או שמא?

הנטייה המושרשת הקודמת, לייחס לשמאליים מספר רב של פגמים שכליים וגופניים, התרחבה כעת לנטייה לראות בשמאליות גורם המעורר גאונות. שמאליים מוגדרים כיום מחדש כיצירתיים, רחבי אופקים, מנהיגים טבעיים. בינתיים, מחקרים אחרים ממשיכים לזהות סוגים שונים של תכונות שליליות עם השמאליות: גמלוניות, נטייה למות בגיל מוקדם מהממוצע, שיעור גבוה של סרטן השד ונטייה גדולה יותר להתאבדות.

אחרי סקירה של מאות מחקרים שכאלה לכתיבת ספר על שמאליים, גיליתי כי הראיות לתכונות חיוביות המיוחסות לשמאליות הן אנקדוטליות במקרה הטוב, בעוד שתריסרי המחקרים הקושרים בין שמאליות לכל סוגי הבעיות היו באופן כללי בלתי אמינים מכדי שתהיה להם משמעות מעשית כלשהי.

אפילו היום, רק מעט מאוד עובדות ביחס ליד הדומיננטית ראויות לתואר "מבוססות". לשמאליים יש אכן יתרון בענפי ספורט של אחד על אחד, כטניס ואגרוף, והנטייה לשמאליות אכן פוחתת עם הגיל. אנחנו יודעים כי יש פחות או יותר פי שניים תאומים שמאליים מאשר ילדים יחידים, ויש מעט יותר גברים שמאליים מנשים. אולם מעבר לכך, "התפיסה המקובלת" על שמאליות בנויה ממיתוסים - מיתוסים שבהם, באופן מפתיע, אפילו השמאליים עצמם מאמינים, כמו הרעיון ששמאליים תמיד מורחים את מה שהם כותבים בכתב יד. מחקר מבוסס הראה כי כתיבתם של שמאליים בכיתה ג' אינה שונה כלל מזאת של ימניים, לא במהירות ולא באיכות.

אז אמנם נכון לומר כי המערב נעשה מקום טוב יותר לשמאליים בעשורים האחרונים, אבל הבורות עדיין נפוצה - בקרב החוקרים, שללא ספק רובם ימניים, המדמיינים אצל שמאליים בעיות שלא קיימות; בקרב העיתונאים, שממשיכים לפרסם סיפורים ישנים שכבר הופרכו; בקרב המורים, שעוד לא יודעים איך ללמד ילדים שמאליים לכתוב; ובקרב אלה מאיתנו שעדיין מנסים, גם אם בחשאיות רבה יותר מבעבר, ללחוץ על השמאליים הקטנים להשתמש ביד "הנכונה" הלא נכונה שלהם.

ריק סמיתס, ניו יורק טיימס

ריק סמיתס, בלשן ועורך כתב העת ההולנדי De Republikein, כתב את הספר "The Puzzle of Left-Handedness".

תרגום: אסף רונאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו