בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם הבעות פנים של אדם עשויות להסגיר את סודותיו?

נראה לנו שכולם, חוץ מאיתנו, הם ספר פתוח. אנחנו קוראים את אופיו ורגשותיו של האחר לפי מראה פניו, ובטוחים שפענחנו את סודותיו. אמנדה נוקס כמשל

50תגובות

בסתיו 2009 הוזמנתי לאיטליה כדי להרצות על ספר שכתבתי וראה אור שם באותה תקופה. אשתי ואני ניצלנו את ההזדמנות כדי לבלות עם זוג חברים בנופיו הקסומים של חבל אומבריה. כך מצאנו עצמנו יום אחד סועדים צהריים בפרוג'ה עם כתב בכיר של רשת אן-בי-סי, מכרם של חברינו, שנשלח לסקר את משפטה של אמנדה נוקס שהתנהל בבית המשפט המקומי. תיאורו את הדרמה האנושית והמשפטית היטיב להסביר כיצד נהפך סיפורה של נוקס לאירוע המתוקשר ביותר בהיסטוריה המשפטית המודרנית של איטליה. מאז אותה פגישה אקראית התחלתי גם אני לעקוב אחר הסיפור המרתק הזה, שבו עוררה הבעת פניה האניגמטיות של אשה צעירה אחת מחול שדים תקשורתי.

נוקס, צעירה אמריקאית בת עשרים, הגיעה לפרוג'ה ב-2007 לתוכנית לימוד שפות לזרים באוניברסיטה המקומית. ב-1 בנובמבר של אותה שנה נרצחה באכזריות שותפתה לדירה, סטודנטית מאנגליה ששמה מרדית קרצ'ר. כמה ימים לאחר מכן נעצרו לחקירה נוקס וחברה, סטודנט איטלקי להנדסה, בחשד שביצעו את הרצח, ונוקס זכתה לשיעור ששום אוניברסיטה אינה מלמדת.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

כשהגיעה לכלא עברה נוקס סדרת בדיקות שגרתית ונאמר לה, כנראה שלא בשוגג, כי אובחנה כנשאית HIV. היא התבקשה לחלוק עם החוקרים את שמות כל מאהביה הקודמים. הרשימה דלפה במהירות לתקשורת. זמן קצר לפני משפטה נאלצה נוקס לנהל מערכה משפטית משלה נגד פיורנזה סארזאניני, מחבר הספר "אמנדה והאחרים", שהיה לרב מכר באיטליה. סארזאניני תיאר בספרו אירועים מדומיינים והתבסס על עדויות שלא נחשפו לציבור ועל דפים מיומנה הפרטי של נוקס שהגיעו לידיו בדרך נסתרת. נוקס תבעה את סארזאניני וזכתה במשפט, אך הנזק כבר נעשה. פרשנים משפטיים הזהירו אז שיהיה קשה מאוד לקיים משפט הוגן ברמה גבוהה כל כך של חשיפה תקשורתית.

בסוף 2008 החלה התארגנות ציבורית, תחילה בארצות הברית ואחר כך גם בקרב חברי פרלמנט באיטליה, כדי להבטיח לנוקס משפט הוגן. ב-2009 הרשיע חבר מושבעים איטלקי את נוקס וחברה בתקיפה מינית וברצח. נוקס הורשעה גם בניסיון להטיל את האשמה ברצח על בעליו של פאב שבו עבדה, ועל כך נשפטה בנפרד לשלוש שנות מאסר. באוקטובר 2011, בעקבות דיון בערכאה משפטית גבוהה יותר (על פי השיטה האיטלקית), זוכתה נוקס, שוחררה וחזרה לארצות הברית.

אף על פי שהפרשה הוכרעה בבית המשפט, הדרמה היתה רחוקה מלהיות משפטית. התנהגותה של נוקס והבעות פניה הציתו את דמיונו של הציבור האיטלקי והכניסו מדינה שלמה לסחרור תקשורתי. המקרה סיפק השראה ל-22 ספרים (הספר האחרון, "מרדית", שכתב אביה של הנרצחת, ג'ון קרצ'ר, הופיע בחודש שעבר ונועד לספר את סיפורה של בתו), לאלפי מאמרים ולסרט באורך מלא. הכותרת שבישרה באוקטובר 2011 על זיכויה של נוקס זכתה בעיתונות האיטלקית לאותיות בגודל שנראה לאחרונה רק כשנבחר האפיפיור בנדיקטוס ה-16. באחרונה אף התבשרנו כי ספר זיכרונותיה על הפרשה עתיד לצאת לאור בארצות הברית בהוצאת הרפר קולינס.

צרותיה של נוקס החלו בסרט וידיאו שפורסם באינטרנט זמן קצר לאחר תחילת החקירה. בסרט נראים נוקס וחברה חבוקים, כשמאחוריהם החוקרים הטרודים בזירת הפשע. התמונה, ששודרה בטלוויזיה האיטלקית שוב ושוב, הציגה את נוקס, לדעת חוקריה, כפתיינית שטנית האדישה לאירועים הנוראים סביבה. התקשורת מיהרה לאמץ את סיפורה של לילית, השטן בדמות אשה, ששבה את לב הבריות כבר בימי הביניים. אלא שאם תתבוננו בסרט תוכלו לאמץ בקלות גם נקודת מבט שונה: נוקס, המומה וקודרת, מחליפה נשיקה תמימה עם חברה, המלטף את ידה באקט של נחמה. האם ייתכן כי פרשנותה של המשטרה האיטלקית להתנהגותה של נוקס היא השתקפותה של תופעה כללית המטעה את כולנו, חוקרים ואזרחים כאחד - ביטחון יתר ביכולתנו לקרוא את הלך רוחו של מישהו רק מתוך התבוננות בפניו או בהתנהגותו?

חשבו בבקשה על חבר קרוב או על חברה קרובה שלכם. האם אתם יודעים באמת מתי הם מעמידים פנים ומתי הם פגיעים? האם אתם מכירים אותם מספיק כדי לדעת מה המתנה המושלמת בשבילם? או מה יביא אותם לאבד שליטה? משום מה אנו בטוחים כי נוכל להיכנס לנעליהם של האחרים ולנבא את התנהגותם כמעט בכל מצב. נראה לנו שכולם, חוץ מאיתנו, הם כספר פתוח. אלא שהם, כמובן, חושבים אותו הדבר עלינו.

 

ב-2001 ערכו אמילי פרונין ועמיתיה מאוניברסיטת סטנפורד סדרת מחקרים כדי להתחקות אחר התופעה. בניסוי הראשון התבקשו הנבדקים לחשוב על חבר טוב, כדי להעריך מאוחר יותר את רמת ההיכרות שלהם עמו. החוקרים הראו לנבדקים סדרה של עשרה רישומים של קרחונים זהים הבולטים מעל המים ברמות שונות - הקרחון הראשון בסדרה היה מכוסה כולו במים בעוד שהקרחון האחרון היה גלוי כולו (לחצו לתוצאות המחקר). החוקרים ביקשו מהנבדקים להצביע על הרישום המסמל יותר מהאחרים את היכרותם את החבר שבחרו: החלק הגלוי של הקרחון, הבולט מעל המים, סימל את החלק הגלוי לנבדק באופיו של החבר והחלק שמתחת למים סימל את החלק המוסתר. אחר כך התבקשו לבחור את הקרחון המייצג עד כמה הם עצמם גלויים לחבריהם. על פי בחירתם התברר שרוב המשתתפים מעריכים כי היכרותם את חבריהם גבוהה בהרבה מהיכרות חבריהם אותם.

מחקר זה, כרבים אחרים, מלמד כי אנו בטוחים שהחלק שאנו רואים מ"הקרחון" של האחרים גדול יותר מהחלק שהם רואים מזה שלנו. באחד המחקרים בסדרה התבקשו הנבדקים למלא אותיות חסרות במילה (כמו המילה "מ - - ר" שיכולה להיות מלצר, משבר, מגבר וכו'). הם נשאלו כמה אפשר ללמוד עליהם מהאופן שבו השלימו את המילה. רובם חשבו שלא ניתן ללמוד מכך דבר, אך כשהתבוננו במילים שמילאו אחרים ונשאלו אותה שאלה, הם חשבו שניתן גם ניתן. הם זיהו באחרים כישורי מאהב נסתרים, מחשבה חיובית ואף מחסור בשעות שינה. כשהמילים היו שלהם לא היתה להן חשיבות; כאשר היו של האחרים, התרומם לפתע מסך.

כאשר חקרו פרונין וחבריה את התופעה בקרב קבוצות הם העלו ממצאים מטרידים לא פחות. בתחילת הניסוי זיהו עצמם הנבדקים כליברלים או כשמרנים. תוצאת הניסוי, ניחשתם, היתה כי בעוד שהליברלים הניחו שהם יודעים על השמרנים יותר ממה שיודעים השמרנים עליהם, חשבו השמרנים שהם יודעים על הליברלים יותר ממה שיודעים הליברלים עליהם.

תופעה זו, שזכתה לכינוי "האשליה של הבחנה אסימטרית", אחראית לכך שבעוד שאנו רואים את עצמנו ואת הקבוצה שאנו משתייכים אליה כרבי גוונים ומורכבות, האחרים נראים לנו בגוני שחור לבן, נעדרי כל מורכבות או ניואנסים. אנחנו בטוחים שמשהו השתבש בדרך שבה האחרים רואים את הנושא, כי אחרת בוודאי היו רואים אותו כמונו. אלא שמה שנראה כהבחנה דקה ומבוססת הוא במקרים רבים אשליה יקרה, שכן הנטייה להתייחס בפישוט יתר למחשבותיהם ולמניעיהם של האחרים עומדת בבסיס הגזענות ומזינה עימותים בין קבוצתיים רבים. החדשות הרעות הן שבעולם שטוח, מקוון ומרושת חברתית אנו עומדים לפגוש יותר ויותר אנשים שאינם שייכים ל"קבוצה" שלנו ולטעות בהם כשנסווג אותם מהר מדי, כי הם הרי "אינם מורכבים כמונו".

 

ממה נובע ביטחון היתר ביחס לאינטואיציה המופלאה שלנו בפענוח פניהם של אחרים, ומדוע כה קשה לנו להכיר בכך שהאחרים מורכבים כמונו? פרונין טוענת שכאשר אנו פוגשים אחרים יש שני דברים בולטים בתודעתנו: אחד הוא המחשבות שלנו והשני - פני האחר. כתוצאה מכך אנו נוטים לשפוט את האחרים על פי מה שאנו רואים, ואת עצמנו - על פי מה שאנו חשים או חושבים. זאת האשליה של ההבחנה האסימטרית. אנחנו יודעים כיצד אנחנו מרגישים פנימה בנוכחות קרוב מנדנד, אף שאנחנו מהנהנים במאור פנים לשמע דבריו המשעממים, אך משום מה חושבים שמראהו של האחר מספיק כדי להעביר את הסיפור המלא על תחושותיו הפנימיות. אנחנו מנסים להעריך ממי נוכל לקבל סיכומי שיעור באוניברסיטה על פי מראהו ומה מעיק על שכנתנו למושב בטיסה על פי הארשת שעל פניה, ובעצם איננו מפסיקים להעלות השערות בנוגע לאופיים, לכוונותיהם ולמחשבותיהם של אנשים רק מתוך העדות הקלושה שמציגה הבעת פניהם.

מחקר שערכה קבוצת חוקרים נורווגים ב-2007 מבהיר כי גם חוקרים מקצועיים אינם חסינים מפני התופעה*. קטעי וידיאו ובהם סיפורה של מתלוננת על אונס הוצגו ל-69 חוקרי משטרה, בהם נשים. היו אלה שלוש גרסאות של אותו סיפור, שסופרו על ידי שחקנית מקצועית. ההבדל היחיד בין הגרסאות היה רמת הרגשנות שהשתקפה בעדותה של ה"מתלוננת". כל חוקר צפה בגרסה אחת בלבד. התברר כי החוקרים הושפעו מהרגשנות בסיפור ונטו להגדיר את המתלוננת כאמינה יותר כאשר בכתה ונראתה נואשת. החוקרים, שהתבססו על האינסטינקטים שלהם, נשענו על תחושות שצמחו מתוך מושגים מוטעים של התנהגות קורבנות אונס. אלא שלנשים במצוקה מנעד רחב של ביטויי רגש, שחוקרים רבים אינם ערים לו. חוקרים מקצועיים רבים בטוחים גם כי יוכלו לזהות שקר ממבט בפני הנחקר. אך המכשלה, כפי שראינו, אינה עומדת רק לפני חוקרי משטרה. כולנו חושבים שנוכל לעמוד על הלך רוחו של מישהו מתוך התבוננות בפניו.

איאן לזלי, מחבר הספר "Born Liars: Why We Can't Live without Deceit", מציע פרשנות מעניינת לפרשת נוקס במאמר שפירסם לאחר שחרורה בעיתון "גרדיאן". לדעתו, פניה של נוקס נהפכו לגורם החשוב ביותר בפרשה. כאשר בעיתונות פורסמו תמונות של נוקס מחייכת היתה התגובה אחידה: שום אדם העומד למשפט על פשע שלא ביצע אינו מתנהג כך. החוקרים האיטלקים התקשו להשלים עם הופעתה של נוקס, שמיזגה לדעתם צירוף לא שכיח של הבעת פנים שלווה, גובלת באדישות, וחיות אנרגטית, שאחד השוטרים הגדיר "מריחה ממיניות".

"מדהים כמה מהר אנו מוכנים להסיק מסקנות על כיצד אמורים אנשים להיראות או להתנהג בנסיבות שלא חווינו מעולם", מוסיף לזלי ומתכוון לגורלה של מי שנכלאה ונחקרה בארץ זרה, חשופה להערות סקסיסטיות מצד הסוהרים והתקשורת כחלק משגרת יומה. הכניסה לראשו של הזולת דורשת הרבה דמיון ואמפתיה. רובנו איננו מוכנים להשקיע מאמץ זה אפילו ביחס לקרובים לנו, על אחת כמה וכמה בנוגע לדמות שמופיעה על המרקע או בעיתון. אנחנו מעדיפים להישען על ברירת המחדל של המערכת הרגשית שלנו: שימוש בסטריאוטיפים ודעות קדומות. ולזלי מסכם: "פניה של אמנדה נוקס נהפכו לאסונה. הם היו נאים מספיק לעורר את הפנטזיות של השוטרים ועורכי העיתונים האיטלקיים, אך גם מלאי הבעה מספיק לספק לציבור, הכמה לפרש את הנפש שהסתתרה שם, את הכר המתאים לכך".

* Guri C. Bollingmo, Ellen O. Wessel, Dag Erik Eilertsen & Svein Magnussen (2008): Credibility of the emotional witness: A study of ratings by police investigators, Psychology, Crime & Law, 14:1, 29-40 http://dx.doi.org/10.1080/10683160701368412

רוצחת/קדושה
5 טיעונים לאשמתה של אמנדה נוקס

1. נוקס הודתה כי היתה בבית בליל הרצח ושמעה את זעקותיה של מרדית קרצ'ר.

2. נוקס גוללה את האשמה על בעל פאב שבו עבדה, קונגולזי ששמו פטריק לומומבה. האיש הצליח להוכיח אליבי מוצק. איש עסקים שווייצי שבילה בפאב שלו בליל הרצח נחלץ להעיד לטובתו.

3. חברה של נוקס, רפאלה סולצ'יטו, לא הצליח לגבות את האליבי שלה לליל הרצח, שעל פיו בילתה עמו בעישון מריחואנה, צפייה בסרט "אמלי" והתעלסות.

4. סולצ'יטו טען כי השתמש במחשב לצפייה בסרטים באותו לילה, אך מומחי מחשבים לא איתרו כל פעילות במחשב במסגרת השעות שבהן התרחש הרצח. גם מכשירי הטלפון הסלולריים של השניים היו כבויים באותן שעות.

5. חלון בחדר הסמוך לחדרה של הנרצחת נופץ ותכולת החדר פוזרה על הרצפה. השוטרים טענו כי הפריצה בוימה, שכן שברי הזכוכית נמצאו על הבגדים המפוזרים ולא תחתם.

5 טיעונים לחפותה

1. העדר מניע משכנע לרצח. חילוקי דעות בין השותפות לדירה התלקחו מדי פעם, אך אין זו סיבה לרצח.

2. לא נמצאו שרידי ד-נ-א בחדר השינה שבו נדקרה קרצ'ר למוות. עקבות ד-נ-א קלושים של נוקס על ידית הסכין שבה נדקרה קרצ'ר לא היו מובהקים מספיק.

3. התביעה לא הצליחה להביא עדים מהימנים.

4. לטענת המשטרה והתובע, קרצ'ר נרצחה בסכין מטבח ארוכה שנמצאה בדירתו של סולצ'יטו, אך להב הסכין לא תאם חלק מפצעי הדקירה.

5. לטענת ההגנה, כאשר הודתה נוקס שהיתה בבית בזמן הרצח ושמעה את זעקותיה של הנרצחת, היא היתה נתונה ללחץ פסיכולוגי קיצוני מצד חוקריה, שסטרו לה ואיימו כי תבלה את שארית חייה בכלא אם לא תשתף פעולה.

---------------------------------------------------------------

 

קצה הקרחון

משתתפי מחקר באוניברסיטת סטנפורד נשאלו עד כמה הם מכירים את חברם, וכמה דברים בו נעלמים מעיניהם, והתבקשו להקיף בעיגול את הקרחון המייצג זאת בצורה הטובה ביותר. אחר כך התבקשו להקיף בעיגול את הקרחון המייצג את החלק מאישיותם ש"גלוי" לעינו של חברם. על פי התוצאות התברר שרוב המשתתפים משוכנעים שהם מכירים את החבר הרבה יותר טוב מאשר החבר מכיר אותם.

לחצו כאן לקריאת המחקר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו