שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

התקווה הקטנה של העתיד הנורא

הסופר-קוסם ריי ברדבורי שהלך בשבוע שעבר לעולמו ידע היטב מה יהיו ההשלכות של שריפת ספרים, אבל דאג להשאיר סדק אופטימי בחזונו האפל

נועה מנהיים
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועה מנהיים

כשהיה בן 12, בעיצומו של השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית, ביקר ריי ברדבורי ב"מופע השוליים והקרנבל של האחים דיל" עם אמו. כומר פרסביטריאני לשעבר שברח אל הקרקס והופיע תחת השם "מר אלקטריקו", נגע בקצה חוטמו של הצעיר המנומש בחרב מחושמלת שגרמה לכל שערות ראשו לסמור ואמר לו, "חיה לנצח!" זה היה הרגע שבו נגע בו ייעודו.

"הרגשתי שמשהו מוזר ונפלא קורה לי", סיפר ברדבורי. "הוא העניק לי את העתיד. התחלתי לכתוב, כתבתי כל יום מאז". בנוסף, החל ריי להתאמן בביצוע מעשי קסמים, עיסוק מסוכן למי שסבתא רבתא שלו הורשעה בעוון כישוף במאה ה-17 - בסיילם, מסצ'וסטס. הוא הצהיר שאילולא היה הופך לסופר, היה נהיה קוסם. למעשה, הוא שימש בשני התפקידים.

מצבה הכלכלי של המשפחה מעולם לא היה מזהיר. "סיימתי תיכון במהלך השפל הגדול, ולא היה לנו מספיק כסף כדי לשלם לקולג'", סיפר ברדבורי. "אז הלכתי לספרייה שלוש פעמים בשבוע במשך עשר שנים. מאז אני לא מאמין בלימודים גבוהים, אני מאמין בספריות".

ריי ברדבוריצילום: אי-פי

כשלא שרץ בספרייה או כתב סיפורי מדע בדיוני למגזיני חובבים, התפרנס למחייתו ממכירת עיתונים. כל זה השתנה כשזיהה במקרה בחנות ספרים את הסופר והמבקר כריסטופר אישרווד. ברדבורי הצעיר והנלהב מיד תחב לידו עותק של קובץ הסיפורים שלו, "רשימות מן המאדים". "הבטתי בפניו הנפולות וידעתי שלא ייצא מזה כלום. אבל אז הוא התקשר אלי ואמר לי לפתוח עיתון".

אישרווד נפעם מכישרונו של ברדבורי וכתב שספרו, "ניחן בכל הריאליזם הפסיכולוגי המעמיק של סיפור אגדה טוב". הספר, שגם הסופר הארגנטיני חורחה לואיס בורחס התפעל ממנו, מעולם לא אזל מהדפוס והשיק קריירה מזהירה.

חנויות ספרים וספריות המשיכו לשחק תפקיד גדול בחייו וביצירתו של ברדבורי. פגישה בחנות ספרים עם זבנית חמודה בשם מרגרט, הסתיימה בנישואים שנמשכו 57 שנים, עד מותה לפני כעשור (לזוג ארבע בנות ושמונה נכדים), ואילו ספריית הקולג' ב-UCLA הפגישה אותו עם מכונת כתיבה שניתן היה לשכור בעשרה סנט לחצי שעה בלבד. זה היה המקום בו שקד ברדבורי על הסיפור הקצר "כבאים", שהפך, בעלות כוללת של כעשרה דולר, לרומן הראשון שלו.

אוטופיה של זוועות

"פרנהייט 451" הציב את ברדבורי בשורה אחת עם יוצרי הדיסטופיות הגדולות של המאה ה-20 - ג'ורג' אורוול ("1984") ואלדוס האקסלי ("עולם חדש מופלא"). האקסלי וברדבורי אף נפגשו, תודות לאישרווד.

הדיסטופיה מלווה כצל את האוטופיה, מילה ששימשה את תומס מור ב-1516, כדי לתאר חברה אידילית שלה מערכת פוליטית-משפטית-חברתית מושלמת. המונח "דיסטופיה" (ההפך מאוטופיה) הופיע לראשונה בנאום שנשא הפילוסוף והכלכלן הליברלי ג'ון סטיוארט מיל בפני בית הנבחרים הבריטי. "מה שנהוג להגדיר כאוטופיה", אמר כביקורת על מדיניות ממשלתו באירלנד, "הוא משהו טוב מכדי שיהיה אמיתי, שהעדפתו מביאה לדבר מה רע מכדי שיהיה אמיתי".

הדיסטופיה הספרותית, המתארת חברה שלה מערכות שלטוניות דכאניות וטוטליטריות, הופיעה לראשונה ב-1846, ביצירה צרפתית בשם "העולם כפי שיהיה", שתיארה עתיד שבו הצרכנות הפכה את בני האדם לעבדיהם של מכונות ותאגידים, אך התעצבה כסוגה ספרותית רק עם לידתן וגוויעתן של האידיאולוגיות הגדולות של המאה ה-20.

הקבר של ריי ברדבורי צילום: גטי אימג'ס

לא רק שיכולתם של יוצרים לדמיין עולם טוב יותר נפגעה בשדות הקטל המזוויעים של הקומוניזם, הפשיזם והנאציזם, אלא שלראשונה יכול העולם כולו להיווכח כי האוטופיה של האחד היא הדיסטופיה של האחר, לראות כיצד החלום על הרייך בן אלף השנה או על איחודם של כל פועלי העולם הופך לסיוט גלובלי.

"אנחנו" של יבגני זמיאטין, אחת הדיסטופיות המודרניות הראשונות, נוצר בכור המצרף של המהפכה הסוציאליסטית. זמיאטין פירסם את ספרו ב-1927 - מחוץ לברית המועצות, והוא נאסר להדפסה שם עד נפילת הקומוניזם. השלטון הטוטליטרי שהוא מתאר מבקש להשליט בעולם כולו סדר והרמוניה באמצעות שיתוף מוחלט, מחיקת האני ואושר מתמטי מושלם שבו לאנשים אין שמות, רק מספרים סידוריים. אבל אז 503-D מתאהב ב-330-I ועולמו נהפך על פיו.

ל"אנחנו" היתה השפעה רבה על אורוול ועל החזון האפל שרקח ב-1948, שבו העתיד הוא מגף הדורס את פניו של אדם. גם האקסלי הושפע מאוד מאותה יצירה, כשתיאר חופש לכאורה, שתחתיו אורבת מדינת משטרה מבעיתה.

בניגוד אליהם, "פרנהייט 451", יצירתו הגדולה של ברדבורי, נושאת עמה מבעד לריח הבעירה גם ניחוח קל של תקווה. ב-1953, השנה שבה התפרסם הספר, כבר ידעו ברדבורי והעולם כולו מה המשמעות של שריפת ספרים. שמו של הספר לקוח מהטמפרטורה שבה נייר מתלקח ועולה באש, כי תפקידו של המשטר המדכא בו הוא להחרים ספרים ולשרוף אותם כדי לשלוט על המחשבה, האמונה והתקווה של התושבים. קציני המשטר הם כבאים מהופכים - כאלה המציתים שריפות, צנזורים עם גפרורים. באותו זמן, כשהתושבים מהופנטים למסכי צפייה אינטראקטיביים המקרינים אופרות סבון תפלות, מתחילה מלחמה כוללת.

גאי מונטאג, גיבור הספר, הוא כבאי שראה את האור. מפגשים עם נערה צעירה המציבה בפניו שאלות, עם אשה המעדיפה לעלות באש עם הספרייה שלה, עם מפקדו המושחת ועוד, מביאים אותו להכרה בהשמדה שהוא לוקח בה חלק. מונטאג נמלט מהעיר שנדונה לכליה, ומוצא חבורה של פליטים הנשבעים להציל את הספרים על ידי כך שיזכרו אותם בעל פה ויספרו אותם שוב ושוב. בעוד האפוקליפסה מכשירה את הקרקע לעולם טוב יותר, מונטאג מצטרף אליהם, מעניק להם את המילים ששינן בעל פה ובסתר, מילים שרק הוא, בכל העולם, זוכר. בכך, הוא מאפשר גם לגחל של תקווה להתקיים בתוך השריפה הנוראה.

לפני עשרה ימים הלך ריימונד דאגלס ברדבורי לעולמו, והוא בן 91. הקריירה ארוכת השנים שלו הניבה 300 סיפורים קצרים, שלושה רומנים, מחזות, תסריטים ועשרות עיבודים ליצירתו לקומיקס, לקולנוע ולטלוויזיה.

שן ארי לנצח

לאורך השנים יעץ לנאס"א, דיסני ואדריכלי ערים וקניונים, ואפילו תיכנן את מצבתו: "אני חושב על אבן מצבה גדולה וארוכה שכל שמות הספרים שלי יופיעו עליה, עם הרבה פרחי שן ארי, כמחווה ל"יין שן ארי" (מספריו הידועים) כי כל כך הרבה אנשים אוהבים אותו. בתחתית יהיה שלט שעליו הכתובת: 'הניחו פרחי שן ארי כאן'. אני מקווה שהם יעשו זאת, כך שאחו צהוב יוכל ללבלב שם באביב ובקיץ".

הרעיון הזה לא יצא אל הפועל, בסופו של דבר. על אבן המצבה של ברדבורי נכתב רק: "מחבר 'פרנהייט 451'". זאת כדי להבליט את הספר שהוקדש יותר מכל לשימורם ולחשיבותם המכרעת של ספרים בעולמנו, ועוד יותר מכך - את מי שידע שכל המציל ספר אחד, כאילו הציל עולם ומלואו.

בין מי שספדו לברדבורי היה הבמאי סטיבן ספילברג שאמר עליו, "בעולם המדע הבדיוני, הפנטזיה והדמיון - הוא בן אלמוות". סטיבן קינג כתב באתר האינטרנט שלו: "הקול שאני שומע היום הוא רעם צעדי ענק הנמוגים והולכים. אבל הרומנים והסיפורים עודם עמנו, במלוא תהודתם ויפעתם יוצאת הדופן". אפילו חובב המדע הבדיוני ברק אובמה, פירסם הודעת השתתפות בצער: "המתת שניחן בה לאמנות הסיפור עיצבה את התרבות שלנו והרחיבה את עולמנו. ריי גם הבין שאפשר להשתמש בדמיון שלנו ככלי להבנה טובה יותר, כאמצעי לשינוי וכביטוי של הערכים החשובים לנו ביותר. אין כל ספק שריי ויצירתו ימשיכו להעניק השראה לדורות רבים נוספים".

בסופו של דבר, נראה שבאותו אחר צהריים מכריע בקרנבל של האחים דיל, היתה נבואתו של הכומר נכונה: ריי ברדבורי אכן יחיה לנצח.*

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ