טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צריך להודות: העולם הזה מסובך מדי בשבילנו

אם אנחנו יודעים שבשר זה רצח ושהבגדים מיוצרים בסדנאות יזע מדוע כל כך קשה לנו לשנות את דפוסי חיינו ולהיות מוסריים? מתברר שהכל קשור לעבר שלנו על העצים

תגובות

התוקף של חוש הצדק שלנו פג מזמן. כמו לכל שאר התחושות שלנו, גם לתחושת הצדק יש שורשים אבולוציוניים עתיקים. המוסר האנושי התעצב על ידי מיליוני שנות אבולוציה, מתוך צורך להתמודד עם דילמות הנוגעות לחייה של חבורת לקטים-ציידים קטנה.

האם מי שצד במו ידיו את הממותה זכאי לקבל נתח גדול יותר מבשרה? האם זה שאני חזק ממך מתיר לי לקחת את סל הפטריות שאספת בדי עמל? אם אני יודע שאחת מבנות החבורה זוממת להרוג אותי, האם מותר לי להקדים תרופה למכה ולשסף את גרונה באישון לילה?

לכאורה, לא הרבה השתנה מאז עזבנו את הסוואנה לטובת הג'ונגל העירוני. אפשר לחשוב שהשאלות העומדות בפנינו כיום - הסכסוך הישראלי-פלסטיני, האפליה החברתית, הרס היערות - אינן אלא אותה גברת בשינוי אדרת, אבל זוהי אשליה. האמת היא שמבחינה מוסרית, כמו מהרבה בחינות אחרות, אנחנו כבר לא כל כך מתאימים לעולם שבו אנו חיים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

איור

האשם הוא במספרים. חוש הצדק של לקטים-ציידים בנוי להתמודד עם דילמות במספרים קטנים. דילמות הנוגעות לחייהם של כמה עשרות אנשים, בשטח של כמה עשרות קילומטרים רבועים, על פני כמה עשרות שנים. כשאנו מנסים להבין מערכות יחסים בין מיליוני אנשים, בשטח של יבשות שלמות, על פני דורות שלמים, המוסר שלנו קורס.

צדק קשור בדרך כלל בהבנה נכונה של קשרי סיבה ותוצאה. אם אספת פטריות כדי להאכיל את ילדיך, ואני עכשיו לוקח בכוח את סל הפטריות הזה, כך שכל עבודתך ירדה לטמיון וילדיך ילכו לישון רעבים - זה לא צודק. קל לראות את זה, כי קל להבין את קשרי הסיבה והתוצאה.

אחד המאפיינים המהותיים של העולם הגלובלי המודרני, הוא שהקשרים הסיבתיים בו מאוד מסועפים ומורכבים. אני משתדל להיות אדם מוסרי, להיות קשוב לצורכי הזולת, להימנע מגרימת סבל מיותר לאחרים כמו גם לעצמי. אפילו על היתושים המזמזמים בלילה אני משתדל לחוס.

ויחד עם זאת, אם להאמין לפעילי השמאל, אני שותף מלא בעוולות הכיבוש הישראלי בשטחים. אם להאמין לסוציאליסטים, הנוחות שלי נקנית במחיר ניצולם של ילדים רעבים במחשכיו של מפעל סיני. אם להאמין לפעילי זכויות בעלי החיים, חיי שלובים בפשע המחריד ביותר בהיסטוריה.

האם עלי להאמין להם? קשה לדעת. מאחר שהקשרים הסיבתיים בעולם מאוד מסובכים, ומאחר שאני מסתמך לקיומי על רשת מסועפת להפליא של קשרים כלכליים ופוליטיים, אני מתקשה לענות אפילו על השאלות הפשוטות ביותר, כגון מאיפה בעצם הגיעה ארוחת הצהריים שלי, תחת אילו תנאים חי מי שתפר את החולצה שאני לובש, והיכן בדיוק מושקעים כספי קרן הפנסיה שלי?

לקטת-ציידת קדמונית ידעה היטב מאיפה הגיעה ארוחת הצהריים (היא ליקטה אותה בעצמה), באילו תנאים חי מי שתפר את חולצתה (הוא ישן במרחק 20 מטר ממנה) והיכן מושקעת הפנסיה שלה (לכולם היתה אז רק קרן פנסיה אחת, וקראו לה "ילדים"). שנים של מחקר עשויות לחשוף בפני את העובדה שכספי הפנסיה שלי מממנים מלחמת אזרחים עקובה מדם ברפובליקת בננות אפריקאית. אבל בזמן שאני מברר את זה, אולי אני מחמיץ דברים חשובים הרבה יותר, כגון גורלן של תרנגולות בכלובי סוללה.

המערכת בנויה באופן כזה, שמי שלא מתאמץ יכול בקלות לא לדעת דבר, ומי שכן מתאמץ יתקשה מאוד לגלות את האמת. איך אפשר לשמור על "לא תגנוב" בעולם שבו המערכת כל הזמן גונבת בשבילי ובלי ידיעתי?

אפשר לנסות להתחמק מהבעיה על ידי אימוץ "מוסר של כוונות". מה שחשוב הוא מה אני מתכוון, ולא מהן התוצאות של פעולותי. אלא שבעולם שבו הכל קשור להכל, הציווי המוסרי העליון הופך להיות הציווי לדעת. הפשעים הגדולים ביותר בהיסטוריה המודרנית נגרמו לא על ידי שנאה וזדון, אלא על ידי חוסר אכפתיות והיעדר תשומת לב. מי שלא מתאמץ בכנות לדעת - משהו לא בסדר עם הכוונות שלו.

אבל מה זה בדיוק "להתאמץ בכנות לדעת"? האמת המרה היא שהעולם פשוט נהיה מסובך מדי למוח הלקטי שלנו. גם אם ממש נרצה, רובנו כבר לא מסוגלים להבין את הבעיות המוסריות המרכזיות של העולם. אנשים יודעים איך להבין יחסים בין שני לקטים, או בין 20, אבל לא בין כמה מיליוני ישראלים לכמה מיליוני פלסטינים, או בין מאות מיליוני אירופאים למאות מיליוני אפריקאים.

מה שכמעט כל בני האדם עושים כשהם מנסים להבין ולשפוט דילמות מוסריות בקנה מידה כזה, הוא אחד משלושה דברים: הראשון הוא השטחה - להבין את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כאילו הוא היה סכסוך בין שני לקטים; לדמיין את ישראל כאדם בודד ואת הפלסטינים כאדם בודד. אחד טוב ואחד רע. המורכבות ההיסטורית של הסכסוך מוחלפת בעלילה פשוטה וברורה.

השני הוא התמקדות בסיפור אנושי נוגע ללב, שמסמל לכאורה את הסכסוך כולו. כשמנסים להסביר לאנשים את המורכבות האמיתית של הסכסוך באמצעות סטטיסטיקה ונתונים מדויקים - מאבדים אותם, אבל סיפור אישי על גורלו של ילד אחד או חייל אחד משחרר את שק הדמעות, מרתיח את הדם ויוצר ודאות מוסרית.

האמצעי השלישי הוא תיאוריות קונספירציה. איך פועלת הכלכלה העולמית והאם היא טובה או רעה? זה מסובך מדי להבין. הרבה יותר קל לדמיין ש-20 מולטי-מיליארדרים מושכים בחוטים מאחורי הקלעים, עושים מלחמות כדי להעשיר את עצמם.

זו כמעט תמיד פנטזיה חסרת יסוד. העולם של ימינו מסובך מדי לא רק עבור חוש הצדק שלנו, אלא גם עבור יכולות השליטה שלנו. אף אחד לא באמת מבין מה קורה בעולם - כולל המולטי-מיליארדרים, הסיי.איי.איי, הכנסייה הקתולית והבונים החופשיים - ולכן אף אחד לא מסוגל למשוך בחוטים ביעילות.

אז מה עושים? אני לא יודע. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות