בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אז מה הבעיה בשוק הספרים?

סוף סוף גם מעוטי יכולת יכולים לרכוש ספרים במחירים מוזלים. אז מה כל כך גרוע בזה? כשהמבצעים משאירים את התרבות מאחור

3תגובות

הנה כל בעיית שוק הספרים על רגל אחת: אין איגוד עובדים חזק ובעל שיניים.

נכון שיש הצעת חוק, אבל היא לא מתייחסת לנושאים המהותיים כמו חלוקת הכספים בין ההוצאות והחנויות או כמו תשלום לפרילנסרים הרבים בתחום מלבד הסופרים, שהחוק מציע לשלם להם 8% ממחיר הספר. תרבות נמדדת הרי לא רק בספרות המקור שלה אלא גם בגישה שהיא מאפשרת לקוראיה לספרות העולם העכשווית ולקלאסיקות של תרבויות אחרות. בשביל להיות חלק מהעולם צריך להעסיק קוראים, קניינים, עורכים, מתרגמים. מחיר קבוע לספר בשנה הראשונה לצאתו אולי יעזור להחזיר את ההשקעה של המו"לים, ואולי לא. מחיר קבוע אולי ימריץ את המו"לים לחזור ולשלם מחיר הוגן לפרילנסרים, ואולי לא.

אם היה איגוד חזק, שישמור על זכויות הסופרים, המתרגמים, העורכים, המגיהים ושאר המומחים העוסקים בתחום; שיקבע שכר הוגן, בטווח הגיוני שנע בין שכר מתחילים לשכר וותיקים; אם אנשי הספר יפסיקו לעבוד עד שישלמו לכל אחד ואחד מהם בהגינות, כולל פרילנסרים; אם כל המתרגמים ישבתו, בלי הפרות, וכל המגיהים יפסיקו עבודה לפני דדליין מבצעים, וכל הסדרים יעצרו את הדפוס לפני החגים – בסופו של דבר לא תהיה ברירה להוצאות אלא לשלם גם לפרילנסרים וגם לסופרים כפי שיוסכם שמגיע להם, על פי תעריף מסודר. אם השחקנים הצליחו לעשות את זה עם שח"ם, אין סיבה שאנשי הספר לא יצליחו. כשלהוצאות הגדולות לא תהיה ברירה גם לחנויות לא תהיה ברירה והן יצטרכו לייצב מחירים באופן טבעי.

אייל טואג

את עניין החנויות אולי צריך להבהיר: עד לפני כעשור, לפני המיזוג שובר השוק בין תאגיד כנרת-זמורה-ביתן ובין רשת חנויות צומת, החנויות קנו לרוב את הספרים מההוצאות מראש, במחיר שלא ירד מחמישים אחוזים ממחירו הרשמי של הספר. המחיר הרשמי עמד על כ-60 שקלים. כלומר, ההוצאה קיבלה כ-30 שקלים עבור כל ספר, והחנות עשתה הנחות לצרכן כפי רצונה ויכולתה, והרוויחה על כל עותק כראוי למי שלא משקיע בייצור אלא רק מתווך.

בימינו, הספרים מועברים לחנויות בקונסיגנציה, כלומר ללא תשלום מראש, ומכל ספר שנמכר בחנות, בין אם במחיר מלא ובין אם במבצע שמשגע את בעל הבית, ההוצאה מקבלת רק כשלושים אחוזים. כלומר, אם הספר נמכר ב-30 שקלים בפועל – ההוצאה תקבל פחות או יותר 10 שקלים לעותק, אבל החנות, שלא השקיעה גרוש בכתיבה, תרגום, עריכה, הגהה, עיצוב או הדפסה, תקבל 20 שקלים. אגב, מחיר ההדפסה והכריכייה בלבד נע בין 5-8 שקלים לעותק, תלוי בעובי הספר.

כך שבימינו כולם מרוויחים פחות, חוץ מאשר הצרכן, שכביכול יוצא מורווח. ברוח המחאה החברתית האחרונה, לוביסטים שמתנגדים לחוק הספר דיברו על העם שידו אינה משגת לשלם שישים שקלים עבור ספר. בהיותי עצמי מכורת קריאה שלא יכולה לממן רכישה של כל ספר שאני חפצה לקרוא, אני ממליצה לעם וללוביסטים להירשם לספריה – זה המעוז האחרון של הצדק החברתי בישראל. אך הוצאות הספרים אינן ספריות ואינן מתוקצבות ממשלתית. הן בתי פיתוח וייצור, ואם לא יהיה כסף, לא יהיו ספרים.

הצרכן אכן משלם היום פחות, השאלה היא מה הוא מקבל עבור המחיר הזול הזה, ומה יוכל להמשיך לקבל לאחר שרוב הוצאות הספרים יקצצו בהשקעות, ימעטו לתרגם ספרות יפה ולהוציא ספרות שדורשת הימור כספי, יעדיפו העסקת עובדים מתחילים על פני מומחים, או יתמוטטו כליל. מהלך הקריסה הזה מתרחש כבר עכשיו, לא מדובר בנבואת זעם. אי אפשר לסמוך על הממשלה ולחכות לחקיקה, טובה יותר או פחות, שכנראה לעולם לא תגיע. כדי למנוע את קריסת אחד הענפים המהותיים ביותר לתרבות העברית צריך איגוד, ועדיף שיהיה חזק יותר מאיגוד הרופאים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו