בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשהמדע מדבר על אלוהים

בשלהי המאה הקודמת קמה תנועת מדענים שהחליטה לחרוג מהכלל העתיק לפיו "המדע אינו שולל את קיומו של אלוהים. הוא פשוט מתעלם ממנו"

103תגובות

במשך מאות שנים התקיים עימות חריף בין המדע לדת. הכנסייה רדפה אנשי מדע, שפטה אותם, והכריזה עליהם ככופרים. מנגד הביעו פילוסופים והוגי דעות בוז עמוק כלפי הדת ושללו את עצם קיומה.

ב-1769 כתב הפילוסוף הצרפתי דניס דידרו: "בכוחו של מחקר בסיסי על ביצת תרנגולת למוטט כל כנסייה ומקדש בעולם". גם הביולוג תומס הקסלי התרברב ב-1860, כי "ליד העריסה של כל מדע מונח תיאולוג שחוסל, כמו הנחשים המוטלים ליד עריסתו של הרקולס" (אותם חנק במו ידיו).

אבל בשלהי המאה ה-20 כבר ניכרה אצל מובילי הדעה בקהילה המדעית ובממסד הדתי נטייה לפיוס והכרה הדדית. בגילוי דעת שפירסמה האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית ב-1981 נקבע: "דת ומדע הם שני תחומי חשיבה נפרדים ללא אזורי חפיפה".

אך היו מדענים שניסו לחצות את קו ההפרדה. כאשר הוקמה והתחזקה בשנות ה-90 של המאה הקודמת תנועה ושמה "רפואה נתמכת ראיות" (Evidence Based Medicine), האמינו מייסדיה כי יש בידם כלי, ניסוי קליני מבוקר, המסוגל להפריך או לאשש כל טענה הנוגעת לקשר בין גורם כלשהו ומצבי בריאות ומחלה.

מאמיני התנועה, שצברה כוח רב, האמינו כי ניתן לבחון באמצעות כלים מדעיים כל דבר, כולל את היסודות של האמונה הדתית, ואת עצם קיומו של אלוהים. הממסד הרפואי שיתף פעולה עם יוזמה זו והעמיד משאבים ואמצעים רבים לניסויים קליניים שבחנו את הקשר בין פרקטיקות דתיות, דוגמת "תפילה מרחוק" להחלמתם של חולים במחלות שונות.

צו 8 ליושב במרומים

קבוצת חוקרים בקנזס תיכננה והוציאה לפועל ניסוי קליני מבוקר כדי לבחון את ההשפעה של "תפילה מרחוק" על החלמתם של חולים ביחידה לטיפול נמרץ בחולי לב. הניסוי, שתוצאותיו פורסמו ב-99', נערך כך: מזכירת הכומר, שעקבה אחר כל החולים שהתקבלו ליחידה לטיפול נמרץ, הקצתה כל חולה חדש לאחת משתי קבוצות על פי הסיפרה האחרונה של הגיליון הרפואי. כל חולה ששויך לקבוצת הביקורת קיבל טיפול בהתאם למצבו, על פי הנוהג הקיים ביחידה; ואל כל חולה שגויס לקבוצת הניסוי הוצמד, בנוסף לטיפול הסטנדרטי, אדם שהתפלל עבורו.

לאחר שגויס חולה לקבוצת הניסוי, התקשרה מזכירת הכומר לראש אחת מקבוצות המתפללים שגייס את ארבעת חבריו לקבוצה, וביקש מכל אחד מהם להתפלל בנפרד עבור החולה המסוים מדי יום במשך 28 ימים. נוסח התפילה היה חייב לכלול את המילים "החלמה מהירה וללא סיבוכים", ובנוסף היה כל מתפלל רשאי להוסיף לתפילה טקסט כראות עיניו.

מאחר שעל פי פרוטוקול המחקר, אלה שהתפללו עבורם לא ידעו על כך, ביקשו וקיבלו עורכי המחקר פטור מוועדת הלסינקי להסכמת החולים. המתפללים נדרשו לחתום על ההצהרה הבאה: "אני מאמין באלוהים. אני מאמין שאלוהים דואג לפרטים. אני מאמין כי אלוהים נענה למתפללים למענם של חולים".

מזכירת הכומר, מתאמת המחקר, החזיקה בידה את הקוד המזהה את הקבוצה שאליה השתייך כל חולה. לחולים עצמם, לצוות הרפואי, לאוספי המידע ולסטטיסטיקאים לא היתה כל גישה לקוד, ולמזכירה לא היתה גישה למידע על החולים. רופא מצוות המחקר סקר את גיליונות החולים שהשתתפו במחקר ודלה משם פרטים דמוגרפיים וקליניים. לצורך הערכת המהלך הקליני פיתחו שלושה קרדיולוגים ורופא פנימי מדד שבו שוקללה כל התפתחות אפשרית במהלך האשפוז. הניקוד שקיבל כל חולה היה סיכום האירועים החריגים שהתרחשו בעת שהותו ביחידה לטיפול נמרץ על פי המדרג שהוכן מראש (ניקוד גבוה משמעו יותר סיבוכים).

במחקר השתתפו 990 חולים ושתי הקבוצות היו דומות בכל הפרמטרים שנבדקו. המדד הממוצע של המהלך הקליני בקבוצת התפילה מרחוק היה נמוך ב-11% מזה של קבוצת הביקורת, ההבדל היה מובהק סטטיסטית. בקבוצת החולים שהתפללו עבורם נרשמו פחות סיבוכים במהלך ההחלמה. מסקנת החוקרים: תפילה למען החולה יכולה להיות תוספת חשובה לטיפול המקובל בחולים שהתקבלו ליחידה לטיפול נמרץ לחולי לב.

יש לציין, כי לפחות 50% מהחולים שהשתתפו במחקר היו בעלי רקע דתי, שמכירים ומוקירים נשאו תפילה לשלומם בידיעתם מחוץ למחקר, עניין שלא נלקח כלל בחשבון. בהתעלמם מנתון זה הצהירו החוקרים כי התפילה כאמצעי לתמיכה והבעת דאגה בין בני אדם אינה מוסיפה ואינה גורעת. מכאן ניתן להניח כי על פי עורכי המחקר התפילה אינה אלא אמצעי לגיוס היושב במרומים למען מטרה ספציפית - במקרה הזה, החלמת החולים.

פחד אלוהים

בניסוי נוסף שנערך בשישה בתי חולים בארצות הברית ושתוצאותיו פורסמו ב-2006, חולקו אקראית 1,802 חולים שעברו ניתוח מעקפים לשלוש קבוצות: לשלומם של החולים בקבוצה הראשונה נישאה תפילה, אבל נאמר להם כי ייתכן שמאן דהוא יישא תפילה למענם אם כי אין ודאות שכך יהיה; לשלומם של החולים בקבוצה השנייה לא נישאה תפילה וגם להם הודיעו שייתכן שמאן דהוא יישא תפילה למענם אם כי אין ודאות; לשלומם של החולים בקבוצה השלישית נישאה תפילה ונאמר להם שכך ייעשה.

עורכי מחקר זה הניחו כי אין להתעלם מהשפעת עצם הידיעה על קיום התפילה על מהלך ההחלמה, והכניסו אותה כמשתנה לניסוי. נמצא כי בשתי הקבוצות הראשונות היה שיעור דומה של חולים שפיתחו סיבוך אחד או יותר בתוך 30 יום לאחר הניתוח, אם התפללו לשלומם בפועל (52%) ובין אם לא התפללו לשלומם (51%). לעומת זאת, בקרב החולים מהקבוצה השלישית היה שיעור הסיבוכים (59%) גבוה יותר מהקבוצות האחרות באופן מובהק סטטיסטית.

למרות זאת ראו החוקרים לנכון לכתוב בסיכום המאמר, כי ייתכן שהממצא המרכזי המצביע על כך כי מודעות החולה לקיום תפילה הנישאת לשלומו כרוכה בעודף סיבוכים לאחר ניתוח, הוא מקרי. מורא האל נפל על אנשי המדע. במאמר מערכת נלווה מרעיף עורך העיתון הרפואי בו התפרסם המחקר, שבחים על אופן ביצוע המחקר, אך מסתייג נמרצות מחוסר יכולתם של החוקרים לאמץ את התוצאה הבלתי צפויה. אם תוצאות המחקר היו הפוכות, מקשה העורך, ספק רב אם גם אז היו החוקרים מטילים ספק במשמעות התוצאה.

הכשל הבסיסי של החוקרים הוא בניסיון להציב את התפילה כמשתנה בניסוי מדעי. המשתנה הנבדק בניסוי מדעי מוגדר היטב בכמה ממדים. לדוגמה: סוג האנטיביוטיקה, דרך מתן, מינון, תזמון, משך המתן. בשלבים המקדימים לניסוי המבוקר בודק החוקר השפעות של שינויים בכל אחד מהממדים של המשתנה על התוצאה הרצויה כדי להגיע לסוג ולערך המיטבי.

תפילה, על פי ההגדרה המקובלת, היא תחינה לאלוהים במילה או במחשבה. לכאורה ניתן לאפיינה על פי ממדים רבים כמו: סוג, כמות, צורה, משך, תדירות, מידת הלהט של המתפלל, היישות שאליה מתכוונים, מספר המתפללים ביחידת זמן ועוד. אך מי שינסה לעשות זאת יידרש לענות על שאלות קשות, לדוגמה: כמה סוגי תפילה ישנם וכיצד ניתן להבדיל ביניהם? כיצד ניתן למדוד או לשנות את מידת הלהט של המתפלל. האם התפילה תלויה בזמן בו היא נמשכת ובמספר המתפללים? האם דתו של מתפלל אחד עולה על זו של בן דת אחרת? אם יימצאו תשובות לשאלות האלה, המשמעות היא שאלוהים פועל בהתאם למערכת חוקים הניתנת למניפולציה.

התפילה, כידוע, אינה תופעת הניתנת למניפולציה. בעיני המאמינים בה, היא מתקיימת רק בהקשר של יחסי הגומלין בין האנושי לטרנסצנדנטלי. לפיכך אין מודל מדעי שיכול לתארה בצורה הולמת, אין תיאוריה שמאפשרת להניח כי מידת השפעתה של התפילה תשתנה בהתאם למאפיינים ייחודיים. כל ניסיון לכפות על התפילה את המבנה של המשתנה המדעי הקלאסי יביא לעימות עם התפיסות התיאולוגיות הבסיסיות, שהן ערש ההמשגה של התפילה.

החוקרים ניסו לדלג על הקשיים המובנים והגדירו את התפילה כמשתנה דיכוטומי - מתקיימת או לא מתקיימת. על פי שיטתם, תפילה הנאמרת על ידי רשע גמור אחד, כמוה ככזו הנאמרת על ידי המוני צדיקים. כך יצאו נפסדים מכל כיוון, לא ריצו את אנשי הדת ולא סיפקו את הרציונליסטים.

למצוא את המנגנון

על פי המתודה של המחקר הקליני המבוקר, שיושמה במחקר על היחידה לטיפול נמרץ ובמחקרים רבים אחרים, הושקעו מאמצים רבים כדי לשמור על עקרון הסמיות הכפולה. כלומר: לא החולה ולא החוקר ידעו שמישהו נושא תפילה לשלומו של החולה.

בכך, מוציא המחקר מחשבון אפשרות שהידיעה על קיום התפילה היא הגורם המשפיע, ולפיכך, המשתנה הנבדק אינו התפילה אלא אלוהים בכבודו ובעצמו. התפילה אינה אלא מנגנון הפעלה של אלוהים בשירות מטרה מסוימת שנקבעה על ידי גורם אנושי.

עצם המחשבה כי לאדם יש גישה לתוכנית האלוהית, כי הוא מסוגל להפעיל את אלוהים לממש את שאיפותיו ומאווייו, מנוגדת ליסודות התיאולוגיים הבסיסיים ביותר של האמונה באל אחד. השימוש בחוקי הסתברות ובניתוח סטטיסטי כדי לקבל או לדחות השערה מסוימת על דרך פעולתו של אלוהים הוא שגוי א-פריורית, משום שמספר ההשערות המסוגלות להסביר את תוצאות הניסוי הוא כמספר האפשרויות שיש לאל לפעול, דהיינו אין-סופי.

ההשערה שהתפילה היא הגורם להצלחת הניתוח בחולים מסוימים שוות ערך להנחה כי הצלחת הניתוח נובעת מכך כי המנתחים של חולים אלה היו מיומנים יותר. ומאחר שנסתרות דרכי האל, אין דרך ממשית להכריע בין שתי האפשרויות.

המאמינים הספקנים ישתמשו בניסוי הראשון כהוכחה לקיומו של האל והשפעתו ויחפשו את הפגמים המתודולוגיים בניסוי השני. האתאיסטים הספקנים יטענו כי ההבדל בין שתי הקבוצות בניסוי הראשון קטן מדי, למרות היותו מובהק סטטיסטית, מכדי לשקף את יכולתו של הכל יכול, ויגייסו את תוצאות הניסוי השני להוכחה לאי קיומו של אלוהים.

לרוע המזל, המדע ובכלל זה הניסוי הקליני המבוקר, לא יכולים לסייע לא בידי אלה ולא בידי אלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו