בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ייגרבומב על מיטה זרה

רנה ורבין בסיפור בהמשכים. בפרק השני: הזדמנות זוהרת נרצחת בטרם עת, פיתויים נכשלים, סיכויים מוחמצים, והחיים מוקדשים לספרים ולגברים

2תגובות

אולי קצת מוגזם לומר שפאני קובל שינתה לי את החיים, ובכל זאת, משהו במפגש המקרי איתה באותו אוקטובר גרמני צונן חולל תהפוכות בחיים של כולנו. הלילה ההוא בפרנקפורטר הוף שלח אותנו למסע ארוך. מי חשבה ששנה לאחר מכן, מרתה, שכל חייה הבוגרים גרה לבדה בדירת שני חדרים במילאנו, תמצא את עצמה חיה עם שריף באבו דאבי ותשלח משם לכולנו ציטוט קטן ממוסגר זהב, מתוך ספר מדע בדיוני של אוסטרלי בשם גרג איגן: "החיים משמעם רצח מתמשך ותמידי של גרסאות שלנו" (אגב, מתברר שאין אפשרות למשלוח דואר מאבו דאבי לתל אביב. הציטוט שלי מעולם לא הגיע אלי ואנחנו לא יודעות עד היום באיזו רשות הוא עוכב).

כשנכנסנו חמשתנו למיני-סוויטה של יוסט, השעה היתה כמעט ארבע בבוקר. ורוניקה ישר הלכה לבדוק את תכולת המיני-בר ודלפין השתרעה מיד על המיטה, שהיתה פחות ענקית ממה שציפיתי. זו היתה מיני-סוויטה קצת מאכזבת באופן כללי; לא שהיה לי רפרטואר עשיר כל כך של מלונות פאר להשוות אליו. הפעם היחידה שהזדמן לי לשהות במלון בליגה הזאת היתה בסנטה מוניקה, כשהוזמנתי להיבחן לתפקיד ראשי בסרט של סטיבן שפילברג בעקבות אודישן מקדים בישראל.

בגרסה ההיא הייתי שחקנית בת 30, בעיצומו של טיול בתאילנד עם החבר שהיה לי אז, שלא הסכים להיפרד מהסלולרי שלו, על כל צרה שלא תבוא. הטלפון שבישר על הזימון למרכז האימפריה תפס אותנו באמצע שיט בנהר צ'או פראיה. לא עלה בדעתי לוותר על ההזדמנות לפלס לי מוצא מקיום כשחקנית בפריפריה הגלובלית. עניתי בחיוב. למחרת מצאתי את עצמי שכובה מלוא אורכי בכיסא משוכלל במחלקה הראשונה של ג'פאן אייר, עיני בוחנות בחלחלה את כפות הרגליים המטונפות שבקצה השרוואל המוכתם שלבשתי, ותודעתי מתכננת פדיקור קטלני. בחניית הביניים בדיוטי פרי של אוסאקה רצחתי גרסה אחת שלי ורכשתי מלוא דמותה של גרסה חדשה תחתיה.

אחרי שמרתה שלחה לנו את הציטוט, קראתי כל ספר של גרג איגן שהצלחתי למצוא. איגן מביט בעולמנו הקפוץ, השמרן, החרד מכל שינוי, מפרספקטיבה בדיונית עתידנית שבה כולם מפותחים ושונים מאיתנו בהכל, חוץ מאשר בשמרנותם וחרדתם. לנסות למנוע שינויים "זה כמו לבכות על עור שהתקלף", כתוב ב"הסגר". אם נרצה או לא נרצה, "אנחנו 'רוצחים' את האנשים שאולי היינו יכולים להיות".

הקיום האפשרי שלי ככוכבת קולנוע נרצח בטרם עת. למרות הפגישה המוצלחת עם שפילברג בלוס אנג'לס (המלהקת האמריקאית אמרה שאני דומה לגרושתו המיתולוגית), ולמרות מצ'ינג לוהט עם אריק באנה (המלהקת אמרה שהיא מאוהבת בי), ולמרות שנשלח חוזה ונקבעו מדידות בגדים באוסטריה (המלהקת אמרה שהיא מתה על זה שאני לא רזה), ובלי שום התחשבות בציפיותי הבנאליות (המלהקת ניתקה איתי קשר) - המפיק של "מינכן" פסק שאין לי מספיק ניסיון ברזומה. חסל סדר מחלקות ראשונות. בכיתי לא מעט על העור הזה, שהתקלף בצריבה כפולה: השפלת הכמיהה לסיכוי וביזיון כישלון הפיתוי. כעבור זמן קיבלתי תפקיד בכיר בהוצאת ספרים ולאט לאט הצמחתי עור חדש.

בעור זה נדחקתי לצד דלפין היפה, שפרשה גפיים ארוכות לכל עבר ותפסה כמעט את כל המיטה. היא היתה היחידה בינינו שהיה לה ילד, בן קטן ממערכת יחסים שנגמרה בסוף טוב של משמורת משותפת. היריד בפרנקפורט היה אמור לאפשר לה להשלים קצת שעות שינה, אבל היא ביזבזה את כל הלילות על הסיכוי שייצא לה משהו מהעורך הצ'כי, שנמנע מלבגוד באשתו על פי מערכת כללים קתולית כנראה, שאף אחת מאיתנו לא היתה מחשיבה כנאמנות.

לא רק דלפין היתה תשושה. כולנו הותשנו מהניסיונות היומיומיים להרשים, להשיג, להתבלט, למכור, לשרוד. כמו כולם סביבנו, היינו גם אנחנו ערות משמונה בבוקר, רצות מפגישה לפגישה במאמץ בלתי פוסק לייצר באז סביב הספרים שקידמנו או להחתים ראשונות את הספרים שקידמו אחרים. נזקקנו לעזרה כימיקלית.

פאני אמרה שיוסט הביא איתו מאמסטרדם מאגרים של פון-דאץ', משקה אנרגיה הולנדי מפוקפק, ופנתה לחטט לו במזוודות. ורוניקה צעקה מהמיני-בר, "יש פה בקבוק שלם של ייגרמייסטר!" מרתה אספה כוסות מרחבי המיני-סוויטה ושטפה אותן, ותוך כמה דקות הכנו לעצמנו חמש מנות ענק של ייגרבומב, אחד הקוקטיילים המבחילים ביותר ששתיתי אי פעם.

ורוניקה הרימה את הכוס שלה ואמרה, "לחיינו, שמקדישות את עצמנו בעיקר לספרים ולגברים. שנדע להתענג על הלבד עם הראשונים ולהתגבר על הלבד עם האחרונים!" כולנו מילמלנו פרוסט, חוץ מדלפין, שהתיישבה במיטה, לגמה בנדיבות, בלעה, עיוותה פנים בגועל, ואמרה, "באמת ורוניקה, אני מרגישה שאת קצת לועגת להקדשה הזאת, אבל איזה מתח יהיה לחיים שלנו בלי גברים? בתקופות של יובש אני פוחדת שזהו, לעולם לא יעטפו אותי שוב זרועות שריריות של גבר, וכל פעם מחדש זה אושר טהור כשאיכשהו החיים בכל זאת מפתיעים ומז-", מרתה העיפה עליה ספר מהקצה השני של החדר ושפריץ ייגרבומב ניתז לרגע באוויר והתנפץ בעשרות כתמים ירקרקים על המיטה, על הרגליים של דלפין ועל החולצה האבודה שלי.

דלפין נראתה כל כך המומה שנכמר הלב. חיבקתי אותה וניסיתי לא לצחוק אבל היה קשה. ורוניקה ירדה מהעקבים והצטרפה אלינו למיטה כשכל המסקרה שלה זולגת. מרתה נפלה על הברכיים והתנצלה בשטף, או דיו מיו, היא לא התכוונה לקלוע בול בפרצוף, זה עף לה לפני שהספיקה לחשוב, היא תפצה אותה באלף פיצויים, נשבעת, ופאני התכופפה להרים את הספר והביטה בכריכה והראתה לנו ואמרה, "יוסט הפוץ! כל ההוצאה שאבא שלו הוריש לו בנויה על אנה פרנק. הספר השני הכי נמכר בכל הזמנים! אבל טוב שהוא סוחב אותה, מי יודע, אולי במיקרונזיה עדיין לא קנו זכויות תרגום! קרפד".

 

בשבוע הבא: התמסרות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו