בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה אנשים חכמים הם טיפשים

אנשים אינטליגנטים אולי נוטים להצטיין בזיהוי מגרעותיהם של אחרים, אך פגיעים לשגיאות מחשבתיות מהסוג הפשוט ביותר ומתקשים לזהות את הטעויות של עצמם

135תגובות

להלן שאלה פשוטה בחשבון: מחבט וכדור עולים דולר ועשרה סנט. המחבט עולה דולר יותר מהכדור. כמה עולה הכדור?

הרוב המכריע של האוכלוסייה יענה במהירות ובביטחון, ויתעקש שהכדור עולה עשרה סנטים. תשובה זו היא גם ברורה מאליה וגם שגויה (התשובה הנכונה היא שהכדור עולה חמישה סנטים והמחבט דולר וחמישה סנטים).

במשך יותר מחמישה עשורים, דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה ופרופסור לפסיכולוגיה בפרינסטון, שואל שאלות כמו זו ומנתח את התשובות שלנו. הניסויים הפשוטים להדהים שלו שינו מהיסוד את האופן שבו אנו חושבים על חשיבה. בעוד שפילוסופים, כלכלנים וחוקרי מדע המדינה הניחו במשך מאות שנים כי בני האדם הם ישויות רציונליות - שההיגיון הוא המתת הפרומתאית שלנו - כהנמן, עמוס טברסקי המנוח ואחרים, בהם שיין פרדריק (שפיתח את שאלת הכדור והמחבט), הראו כי אנחנו הרבה פחות רציונליים משאנחנו חושבים.

כשאנשים ניצבים בפני סיטואציה חסרת ודאות, הם לא מעריכים בקפידה את המידע הנתון בידיהם או בוחנים סטטיסטיקות רלוונטיות. במקום זאת, הם מקבלים החלטות המבוססות על רשימה ארוכה של קיצורי דרך מחשבתיים, שמובילים אותם לעתים קרובות להחלטות טיפשיות. קיצורי דרך אלה אינם שיטה מהירה יותר לחשב את התשובה, אלא שיטה לדלג על החישוב לחלוטין. כשנשאלנו על המחבט והכדור, שכחנו את שיעורי החשבון שלמדנו, ובמקום זאת התקבענו על התשובה הדורשת את המאמץ המחשבתי המצומצם ביותר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

למרות שכהנמן מוכר כאחד הפסיכולוגים המשפיעים ביותר במאה ה-20 התקבלה עבודתו בזלזול במשך שנים. כהנמן זוכר איך פילוסוף אמריקאי בולט שמע על המחקר שלו ופנה ללכת באומרו: "אני לא מתעניין בפסיכולוגיה של הטיפשות".

הפילוסוף, כך מתברר, פיספס את הנקודה לגמרי. מחקר חדש בהובלת ריצ'רד ווסט מאוניברסיטת ג'יימס מדיסון וקית סטנקוביץ' מאוניברסיטת טורונטו, שהתפרסם ב"Journal of Personality and Social Psychology", טוען כי במקרים רבים אנשים חכמים פגיעים יותר לשגיאות מחשבתיות אלה. למרות שאנחנו משערים שאינטליגנציה היא מגן מפני דעות קדומות - ולכן אנשים עם ציונים גבוהים בפסיכומטרי חושבים שהם נוטים פחות לשגיאות מחשבתיות אוניברסליות - היא עשויה להיות קללה נסתרת.

ווסט ועמיתיו החלו את המחקר שלהם בחלוקת שאלונים הכוללים מגוון חידות הטיה מוקדמת ל-482 תלמידי תואר ראשון.

הנה דוגמה: באגם צומחת קבוצת חבצלות. כל יום היא מכפילה את גודלה. אם החבצלות מכסות את האגם כולו ב-48 ימים, בתוך כמה ימים הן יכסו חצי מהאגם?

התגובה הראשונה שלכם תהיה ככל הנראה קיצור דרך, לפיו תחלקו את התשובה הסופית בשניים ותגיעו ל-24 ימים. הפתרון הנכון הוא 47 ימים.

ווסט גם כלל בשאלונים חידה המודדת את פגיעותם של אנשים למשהו שמכונה "הטיית עיגון", אותה הציגו כהנמן וטברסקי בשנות ה-70. הנבדקים נשאלו קודם כל אם עץ הסקויה הגבוה בעולם גבוה מ-X מטרים, כש-X נע בין 26 ל-305 מטר. אז התבקשו הסטודנטים להעריך את הגובה של עץ הסקויה הגבוה בעולם. סטודנטים שנחשפו ל"עוגן" קטן, למשל 26 מטר, ניחשו בממוצע שגובהו של העץ הגבוה ביותר הוא 36 מטר. כשניתן עוגן של 305 מטר, הערכות הסטודנטים הכפילו עצמן פי שבעה.

אולם ווסט ועמיתיו לא התעניינו רק באישוש מחודש של ההטיות המוכרות בתודעה האנושית. במקום זאת, הם רצו להבין מה הקורלציה בין הטיות אלה לאינטליגנציה. מסיבה זו הם שילבו בשאלונים שלהם מדדים קוגניטיביים שונים, כולל שאלות פסיכומטריות ומדד "Need for Cognition" (צורך בקוגניציה), המודד "את הנטייה של אדם לעסוק בחשיבה וליהנות ממנה".

התוצאות היו מטרידות למדי. ראשית, מודעות עצמית לא הועילה במיוחד: כפי שהמדענים ציינו, "מודעותם של אנשים להטיות שלהם לא מסייעת להם להתגבר עליהן". הממצאים לא יפתיעו את כהנמן, שהודה בספרו "Thinking, Fast and Slow" כי עשרות שנים של מחקר פורץ דרך לא שיפרו באופן משמעותי את ביצועיו השכליים. "החשיבה האינטואיטיבית שלי נוטה לא פחות לביטחון יתר, הנחות קיצוניות ושגיאות בתכנון" - הנטייה להפחית במשך הזמן הנדרש להשלמת מטלה - "מאשר לפני שהתחלתי לחקור נושאים אלה", הוא כותב.

השכלה אינה הפתרון

ייתכן שההטיה המסוכנת ביותר שלנו היא שאנו מניחים באופן טבעי כי כל השאר פגיעים יותר מאיתנו לשגיאות מחשבתיות, נטייה הנקראת "הטיית הכתם העיוור". "מטא-הטיה" זו נובעת מיכולתנו לזהות טעויות שיטתיות בהחלטותיהם של אחרים - אנחנו מצטיינים בזיהוי מגרעותיהם של חברינו - וחוסר יכולתנו לזהות את אותן טעויות במעשינו. אף על פי שהטיית הכתם העיוור אינה מושג חדש, מאמרו האחרון של ווסט מראה כי היא קשורה לכל הטיה מוקדמת שנבדקה, החל מהעיגון וכלה במה שמכונה "אפקט המסגור". בכל אחד מהמקרים, אנחנו מהירים לסלוח לתודעה שלנו עצמנו, בעודנו שופטים לחומרה את תודעתם של אחרים.

וזהו הפאנץ'-ליין המטריד מכל: נראה שהאינטליגנציה רק מחמירה את המצב. המדענים נתנו לסטודנטים ארבעה מדדי "תחכום קוגניטיבי". כפי שהם מדווחים במאמרם, כל ארבעת המדדים הראו קורלציה חיובית "כך שהמתוחכמים קוגניטיבית הפגינו יותר הטיות כתם עיוור". תופעה זו היתה נכונה להטיות ספציפיות רבות נוספות, עובדה המצביעה על כך שאנשים חכמים יותר (לפחות לפי מדדים פסיכומטריים) נוטים להיות מעט יותר פגיעים בפני הטעויות השכליות הנפוצות. השכלה אינה פתרון לבעיה. כפי שכהנמן ושיין פרדריק גילו לפני שנים רבות, יותר מ-50% מהסטודנטים בהרווארד, פרינסטון ו-MIT ענו תשובה לא נכונה לשאלת המחבט והכדור.

מה ההסבר לתוצאה זו? היפותזה פרובוקטיבית אחת היא שהטיית הכתם העיוור נובעת מחוסר התאמה בין האופן שבו אנו מעריכים אחרים לאופן שבו אנו מעריכים את עצמנו. כשאנו בוחנים את ההחלטות הלא רציונליות של אדם זר, לדוגמה, אנו נאלצים להסתמך על מידע התנהגותי; אנו רואים את ההטיות מבחוץ, וכך מתאפשרת לנו הצצה לשגיאות מחשבה שיטתיות. אולם כשאנחנו בוחנים את ההחלטות הגרועות שלנו עצמנו, אנו נוטים לשקוע בהתבוננות עצמית; אנו בודקים בקפידה את המניעים שלנו בחיפוש אחר הסיבות הרלוונטיות; אנו מבכים את טעויותינו בפני מטפלים ומהרהרים באמונות שהובילו אותנו לשגיאה.

הבעיה עם גישת ההתבוננות העצמית היא שהכוחות המניעים שמאחורי ההטיות הללו - הסיבות הבסיסיות לחוסר הרציונליות שלנו - הם ברובם לא מודעים, ולפיכך ייוותרו בלתי נראים בפני ניתוח עצמי וחסינים לאינטליגנציה. למעשה, התבוננות עצמית עלולה להחריף את הבעיה ולגרום לנו לא לראות את התהליכים הבסיסיים האחראים לרבות מהטעויות היומיומיות שלנו. אנו טווים סיפורים משכנעים, אבל סיפורים אלה מפספסים את העיקר. ככל שאנו מנסים יותר להכיר את עצמנו, כך אנו בעצם מבינים פחות. *

תרגום: אסף רונאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו