בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאן נעלמו המלחמות?

ככל שהקשרים הבינלאומיים מתהדקים פוחתת הכדאיות של מלחמה. מלחמות רציניות מתרחשות כיום בעיקר באזורים שבהם העושר הוא עושר מהסוג הישן, הסוג שקל לשדוד

200תגובות

אחת התופעות המשמחות ביותר בהיסטוריה של דורנו הנה היעלמות המלחמות מהעולם. אנו חיים בעידן השליו ביותר בהיסטוריה. בעבר, מלחמות בינלאומיות היו מצב קבוע. כל ממלכה ושבט חיו תחת איום מתמיד שהממלכה השכנה עשוי לפלוש לשטחם, לכבוש אותם ולהעלים אותם מן המפה. מאז 1945, אף מדינה שזכתה להכרה בינלאומית לא נכבשה והועלמה מהמפה בידי אויב חיצוני. ב-1949 כבשה סין את טיבט וסיפחה אותה, אך טיבט לא היתה חברה באו"ם ומעמדה הריבוני לא זכה להכרה בינלאומית. באוגוסט 1990 כבשה עיראק את כוויית, אלא שתוך חצי שנה סילקה קואליציה עולמית את העיראקים וכוננה מחדש את עצמאותה של כוויית.

היעלמות המלחמות אינה תופעה ייחודית למערב השבע והדמוקרטי. במאה ה-20 היתה דרום אמריקה כר פורה לדיקטטורות, חונטות צבאיות ומשטרים חשוכים. אך מאז 1884 התרחשו רק שתי מלחמות רציניות בין מדינות דרום-אמריקאיות: מלחמת הצ'אקו, בין בוליביה לפרגוואי (1932-1935), ומלחמת פרו-אקוואדור ב-1941. מאז שמדינות ערב קיבלו את עצמאותן, קרה רק פעם אחת שמדינה ערבית פלשה למדינה ערבית אחרת במטרה למחוק אותה מהמפה - כיבוש כוויית בידי עיראק. אם נרחיב את מבטנו לכל העולם המוסלמי (שהוא גדול בהרבה מן העולם הערבי), תקפוץ לעינינו מיד מלחמת איראן-עיראק. אבל גם מלחמה זו אינה אלא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. להוציא את מלחמת איראן-עיראק, לא היו מלחמות כיבוש רציניות בין מדינות מוסלמיות. מלחמת טורקיה-סוריה לא פרצה בינתיים, וכך גם מלחמת איראן-פקיסטן או מלחמת מלזיה-אינדונזיה.

היו בהיסטוריה תקופות קודמות של רגיעה, כמו למשל באירופה בין 1871 ל-1914, והן תמיד הסתיימו באסון. אבל הפעם זה אחרת. שלום אמיתי אינו מצב של "היעדר מלחמה". שלום אמיתי הוא מצב שבו "זה לא סביר שתפרוץ מלחמה". מעולם לא היה בהיסטוריה שלום אמיתי. באירופה של 1913, מלחמה היתה דבר סביר ביותר, וכולם ציפו לה והתכוננו אליה. חוק ברזל של ההיסטוריה הפוליטית אמר "לכל זוג ישויות פוליטיות סמוכות קיים תסריט סביר שהן יהיו במלחמה זו עם זו בתוך שנה". חוק זה היה תקף כל ההיסטוריה - אך היום פג תוקפו.

בלומברג

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

כיום יש לראשונה שלום אמיתי בעולם. עבור רוב הישויות הפוליטיות, אין שום תסריט סביר למלחמה בתוך שנה. מה יכול לגרום למלחמה בין ספרד לפורטוגל בשנת 2013? או בין סין ליפן? או בין ברזיל לארגנטינה? לא סכסוך גבולות קטן, אלא מלחמה כמו פעם - עם דיביזיות טנקים ארגנטיניות בשערי ריו דה ז'ניירו והפצצות שטיח ברזילאיות המוחקות שכונות שלמות בבואנוס איירס. מובן שיש יוצאים מן הכלל. מלחמות בין ישראל לסוריה או ארצות הברית לאיראן הן אפשרות סבירה בשנה הקרובה. אבל אלו רק היוצאים מן הכלל.

ישנם כמה הסברים לפרוץ השלום. ראשית, מחיר המלחמה עלה מאוד, בעיקר הודות לנשק הגרעיני. פרס הנובל האולטימטיבי לשלום צריך כנראה להיות מוענק לרוברט אופנהיימר וחבריו מפרויקט מנהטן. הנשק הגרעיני הפך מלחמה בין מעצמות להתאבדות קולקטיבית, והביא לכך שבלתי אפשרי להשתלט כיום על העולם בכוח הזרוע. לולא הנשק הגרעיני, דבר לא יכול היה להציל אותנו ממלחמת עולם שלישית בין הסובייטים לאמריקאים.

זה מדאיג מאוד שהשלום מושתת על האיום בהשמדה מוחלטת, אבל למרבה המזל יש לו יסודות נוספים. לא רק שמחיר המלחמה עלה, אלא גם רווחי המלחמה ירדו. רוב ההיסטוריה, מלכים וממלכות יכלו להעשיר את עצמם על ידי ביזה או סיפוח של שטחי היריב. רוב העושר בעולם היה מורכב משדות, בקר, עבדים וזהב - דברים שקל לכבוש ולשדוד. כיום, רוב העושר בעולם מורכב מהון אנושי, ידע ומבנים חברתיים וכלכליים מורכבים כגון בנקים. לכן קשה לכבוש ולשדוד עושר.

מתוך סרט תעודה

קליפורניה, לדוגמה, היא אחד המקומות העשירים ביותר בעולם, בזכות עמק הסיליקון ותעשיית הסרטים של הוליווד. מה יקרה אם הסינים יפלשו לקליפורניה, ינחיתו מיליון חיילים על החופים ויסתערו על עמק הסיליקון? הם לא ירוויחו דבר. בעמק הסיליקון אין מכרות סיליקון. רוב ההון אגור במוחם של מהנדסי גוגל וקוסמי הוליווד, והם יהיו על המטוס הראשון לבנגלור או מומבאי הרבה לפני שהטנקים הסינים יתגלגלו בשדרות סאנסט.

מלחמות בינלאומיות רציניות מתרחשות כיום בעיקר באותם אזורים בעולם שבהם העושר הוא עדיין עושר חומרי מהסוג הישן, הסוג שקל לשדוד. דוגמה מובהקת היא הפלישה העיראקית לכוויית. השייחים הכווייתים יכלו לברוח לריאד או ניו יורק, אבל שדות הנפט הכווייתיים נשארו מאחור.

בעוד שרווחי המלחמה צנחו, רווחי השלום נסקו. בשל קשרי הכלכלה ההולכים ומתהדקים, קל היום הרבה יותר להעשיר את עצמנו על ידי מסחר עם זרים מאשר על ידי כיבושים. טנקים סיניים לא יכולים לכבוש את עמק הסיליקון, אבל משקיעים סינים יכולים. עבור המשקיעים הסינים, מלחמה בין סין לארצות הברית תהיה חדשות רעות מאוד.

ולבסוף, ישנו גם גורם תרבותי כבד משקל. לראשונה בהיסטוריה, המלחמה הפכה לרוע מוחלט. בעבר, אליטות רבות ראו במלחמה דבר חיובי ורצוי. אליטות אחרות התייחסו אליה כאל רוע בלתי נמנע. איננו רוצים מלחמה, אבל איננו יכולים למנוע אותה, ולכן מוטב להשתמש בה לטובתנו. כיום האליטה הגלובלית רואה במלחמה רוע נמנע. העולם מנוהל על ידי פציפיסטים. ג'ורג' וו. בוש וטוני בלייר אולי לא נראים לנו פציפיסטים במיוחד, אבל זה רק כי כבר הספקנו לשכוח איך נראו ג'ינג'יס חאן ונפוליאון.

הגורמים הללו מזינים זה את זה. האיום בשואה גרעינית מחזק את הפציפיזם. ככל שהפציפיזם מתפשט, כך מלחמות נעשות נדירות וקשרי המסחר מתהדקים. התהדקות קשרי המסחר מגדילה את רווחי השלום כמו גם את עלויות המלחמה. ככל שאנשים מתרגלים לחיות בעולם ללא מלחמה, כך נעשה קל יותר למנוע מלחמות. הקשרים הבינלאומיים המתהדקים מכרסמים את עצמאותן של המדינות, ומקטינים את הסכנה שמדינה בודדת עשויה בכוחות עצמה לשחרר את השד מן הבקבוק.

האם מעגל הקסמים הזה ימשיך לנוע? אין ודאות. העתיד בלתי צפוי, ואין לנו שום ערובה שהשלום החדש יחזיק מעמד. אבל יש סיבות טובות לאופטימיות, ויש סיבות טובות עוד יותר לעשות כל שביכולתנו כדי לעזור לו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו