שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האם הבוזון היגס יהיה התגלית הפיזיקאית הגדולה האחרונה?

הפיזיקאי זוכה הנובל סטיבן ויינברג, ממניחי הבסיס התיאורטי לגילוי "החלקיק האלוהי", מסביר למה ממשלות משקיעות פחות ופחות במחקר ואיך מחאה חברתית יכולה לעזור

דידי חנוך
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דידי חנוך

פרופסור סטיבן ויינברג לא אופטימי. ויינברג, פיזיקאי שזכה בפרס נובל על עבודתו שתרמה לגילוי הכוח האלקטרו-חלש, מחקר שהניח את הבסיס התיאורטי לגילוי הכמעט ודאי של חלקיק בוזון היגס (המכונה החלקיק האלוהי), תוהה בימים אלה אם זו תהיה התגלית הגדולה האחרונה של התחום הזה של המדע. לא מכיוון שאין עוד דברים לגלות, אלא כי אין כסף. בשנים האחרונות רואה ויינברג לנגד עיניו כיצד ההשקעה במדע יורדת, בעיקר בארצות הברית.

בראיון טלפוני ל"הארץ" אומר ויינברג, שמחקריו תרמו רבות לשרטוט "המודל הסטנדרטי" המקובל בפיזיקת החלקיקים ומהפעילים הבולטים למען השקעה במדע ופופולריזציה שלו, כי ממשלות וחברות מסחריות נוטות שלא להבין את היתרונות העתידיים של ההשקעה במדע בסיסי. "והרי כך דוחפים את הטכנולוגיה ליכולות הגבוהות ביותר שלה", הוא אומר.

"למשל פרויקט כמו LHC (מאיץ החלקיקים ההאדרונים הגדול במרכז CERN בשווייץ), שם מתנגשים פרוטונים לאחר שהם מואצים למהירות. מאה מיליון התנגשויות בשנייה. כל התנגשות יוצרת מידע. איך מתמודדים עם שיטפון הנתונים העצום הזה? פשוט בלתי אפשרי לתעד את כולו. הכרחי שיהיו מחשבים מקוונים בזמן אמת שיוכלו למיין מה חשוב ומה לא, ולשמור רק את המידע על ההתנגשויות שמפיקות משהו מעניין. אין מקום אחר בו עושים מחשוב במהירות הזאת בזמן אמת. הצורך הזה גרם לחוקרים לפתח את יכולות המחשוב האלה. מדענים שמחליפים ביניהם מידע בכמויות גדולות גילו שהם צריכים לפתח טכניקות חדשות להשתמש באינטרנט - והתוצאה היא הווב (World Wide Web)".

המאיץ ב- CERN . רק ההתחלהצילום: איי-פי

ויינברג מספר על מקרים שבהם מחקרים ללא יישום הנראה לעין התגלו כחשובים במידה עצומה. "יש הרבה דוגמאות. כשמכניקת הקוונטים פותחה היא נראתה כמו דבר שולי ואזוטרי שנועד לספק הסבר תיאורטי לדברים שכבר ידועים, כמו הספקטרום של אטומים שונים. אבל היום כימיית קוונטים ותיאוריית המוצקים הקוונטית הן הבסיס לפיתוח תעשייתי עצום. אני לא יכול לדמיין כעת אילו יישומים מעשיים יבואו ממחקר בחזית הידע של פיזיקת חלקיקים בסיסית וקוסמולוגיה, אבל אני חושב שיהיה מטופש מאוד להניח שלא יהיה להם יישום כזה. למרבה הצער, זו תהיה החלטה מטורפת עבור חברה פרטית להשקיע בכך, מכיוון שהיישומים המעשיים יתגלו לאחר שנים, וגם אז הם ייטיבו עם החברה כולה לא רק עם חברה מסחרית".

הפרופסור האמריקאי יודע על מה הוא מדבר מניסיון אישי. הוא השתתף בעבר בניסיון לגרום לקונגרס של ארצות הברית לבנות מאיץ חלקיקים המסוגל לרמות אנרגיה גבוהות פי שלושה מאלה של מאיץ החלקיקים ההאדרונים הגדול.

"היה לנו מפגש עם חברי הקונגרס שניסינו לשכנע לתמוך בפרויקט", הוא מספר. "ואחד מהם אמר: ‘אני לא מבין. אם זה דבר כל כך טוב, למה הוא לא נתמך על ידי חברה רווחית'. ובכן, זה בלתי אפשרי. זה לטובת הציבור. זה דבר שהערך שלו הוא לתרבות כולה או לעתיד הטכנולוגיה החדשה. הערך שלו הוא לציבור. לא ניתן להגביל אותו לאנשים שתומכים בו. זה כמו ביטחון לאומי. לא ניתן להותיר אותו ליוזמת תאגידים. כי הכסף שהם מוציאים לא נועד רק להגן על עצמם כי אם על המדינה כולה. הגנה לאומית היא משימה לממשלה. ומדע מסוג זה חייב להתבצע על ידי ממשלות, או לפחות בתמיכת ממשלות".

ויינברגצילום: לארי ד. מור

דוגמה אחרת שויינברג הזכיר לצורך בהשקעה ציבורית היא מעבדת הטלפון של בל, מונופול בחסות הממשלה. "מערכת הטלפונים בארצות הברית היתה פעם מונופול ממשלתי", הוא אומר. "וכך, היא יכלה להצדיק תמיכה במעבדת מחקר גדולה ובעלת יכולות מרשימות. זה היה המקום שבו הומצא הטרנזיסטור, שם פותחה תיאוריית המידע. זה היה מקור לפיתוח מדעי גדול. שם גילו את קרינת הרקע של מיקרוגלים, שם מצאנו את הרמז הטוב ביותר שלנו למה שקרה בתחילת היקום. אחרי שהמונופול נשבר בצו בית משפט, בשנות ה-80, חברת AT&T הפכה נתונה ללחצי דוחות הרווחים. היא כבר לא היתה מונופול. וכתוצאה מכך היה בלתי אפשרי לדירקטוריון של החברה לשמר את מעבדת הטלפון של בל. כיום לא נותר ממנה דבר שדומה בכלל למה שהיה. היא נעלמה. ולא מתוך רשעות, כי אם בדרך שבה עסקים פרטיים עובדים".

אבל ויינברג לא זועק רק לשינוי סדר העדיפויות לטובת המדע. הוא רואה בהשקעה במדע חלק ממכלול. "אנחנו צריכים להתמודד עם העובדה שאנחנו צריכים להשקיע בבריאות, בחינוך, בגני ילדים, ולא רק במדע. אנחנו זקוקים לכל הדברים האלה. וזה אומר שאנחנו זקוקים לממשלה גדולה יותר, למסים רבים יותר. ולשינוי במאזן הכלכלה. אני חושב שבטווח הארוך זה טוב למגזר הפרטי ולא רק לציבורי, אבל הציבור לא חושב כך. לדעתי, צריך לשנות את זה".

ויינברג סבור ששורש הבעיה הוא תפיסתי. "אני חושב שהציבור בארצות הברית - ובאופן שונה גם באירופה - נתון יותר ויותר תחת אשליה שהדרך לשגשוג היא הקטנת גודל הממשלה והפחתת מסים. אנחנו כבר לא מצפים או מעוניינים בכך שממשלות יעשו דברים, כמו בניית האוטוסטרדות בארצות הברית בממשל אייזנהאואר הרפובליקאי או פרויקטים ציבוריים גדולים כמו גשרים וסכרים בשנות ה-50. אני לא יודע למה. אני חושב שזו טעות. אני מקווה שתהיה שיבה להתלהבות ממה שממשלות יכולות לעשות".

הצגה גרפית של העדות העקיפה לקיום הבוזון היגס. ויינברג חושש שבמאיץ בשווייץ לא יהיו עוד תגליות מלהיבותצילום: איי־פי

כשאני שואל אותו על תנועות המחאה החברתית, כמו Occupy Wall Street והתנועות הדומות ברחבי העולם - כולל אצלנו - ניכר שהוא שמח עליהן, אבל גם חושש. "האנשים שמוחים נגד וול סטריט הם האנשים שתומכים בהוצאה על צרכים אנושיים כמו רפואה וחינוך. אני חושב שזה בריא מאוד, שאנחנו צריכים יותר מזה. מצד שני, הם לא בהכרח אוהדים דברים שמקדמים מדע וטכנולוגיה. למרות שהם מודאגים מהחינוך, הם לא מדברים על תארים מתקדמים - היכן שמאמנים מדענים ומלומדים ליצור ידע חדש". בהמשך השיחה, הוא אומר לי כי "הליברלים אינם בהכרח בעלי ברית של מדע גדול או מחקר יסודי. ואנשים שמודאגים מאוד ממדע גדול והשכלה גבוהה אינם תמיד רגישים לצרכים אנושיים כמו בריאות וסיפוק רשת ביטחון חברתית למובטלים או אנשים שלא זוכים לשכר ראוי".

החשש של ויינברג מליברלים נובע מניסיון. הוא מספר לי על שיחה שהיתה לו עם אן ריצ'רדסון, הדמוקרטית האחרונה שכיהנה כמושלת טקסס. "אחרי שהיא פרשה אכלתי איתה ארוחת בוקר ואמרתי לה, שאנחנו באוניברסיטת טקסס - אוניברסיטה ציבורית בבעלות המדינה - מאוד התאכזבנו שהיא כמושלת ליברלית לא נתנה קדימות גבוהה יותר להשכלה גבוהה. היא לא הכחישה את זה ואמרה ‘זה נכון. רציתי לתת קדימות למתן עזרה לעניים בעמק ריו גרנדה, למקסיקאים-אמריקאים שמצבם הכלכלי פחות טוב'. ויש בי אהדה מסוימת לכך. גם אני רוצה לעזור לאנשים האלה".

ויינברג רואה צורך בהתגייסות כוללת של החברה. הוא מאמין בתפיסה הכלכלית הקיינסיאנית, שלפיה השקעה ציבורית היא הדרך הטובה ביותר להמריץ את הכלכלה, ונזכר בזמנים שבהם דווקא התגייסות חירום הביאה להתקדמות מדעית משמעותית.

"במלחמת העולם השנייה, המדענים שפיתחו טכנולוגיות כמו מכ"ם מיקרוגל לא היו אנשים שעבדו על מדע ישים כזה לפני המלחמה. הם היו בדיוק האנשים כמו ריצ'רד פיינמן והאנס בתה ורבים אחרים, שעבדו לפני המלחמה על מה שהיה מדע גדול אז, בחקר קרניים קוסמיות וההיבטים התיאורטיים שלהן. האנשים שמחפשים בקיצוצי מס את הדרך להמריץ את הכלכלה מחמיצים את העובדה שהוצאה ציבורית, בין אם על מדע או רפואה או תשתיות, ממריצה את הכלכלה באותה המידה או יותר. זה נכון עוד יותר בכלכלה האמריקאית, היכן שיכולת הייצור עולה על היכולת של אנשים לקנות מוצרים, בגלל רמת האבטלה ומכיוון שהמשכורות לא עלו במונחים אמיתיים. מוצרים ציבוריים - לא רק מדע - ממריצות את הכלכלה יותר מהגדלת הרווחים ממכירת סחורות קמעונאיות".

להשתמש בהתרגשות

ויינברג בהחלט שמח על התגלית ב-CERN של חלקיק שהוא ככל הנראה חלקיק בוזון היגס, אבל הוא בעיקר חושש שההתלהבות הנוכחית מהתגלית תשכך ולא תספיק כדי להביא את המדע לצעד הבא.

"התרגשות ציבורית כזאת היא חיונית. אני לא רואה דרך שנוכל לקוות לממן את הפרויקט הגדול הבא בלי לשאוב ממאגר ההתלהבות הנוכחי. התגלית הנוכחית בהחלט מרגשת. היא מאשרת את התיאוריה שלי ושל אבדוס סאלאם מ-66'-67'. אנחנו לא יודעים בוודאות שזה החלקיק שחזינו. זה נראה ככה, ובשנה-שנתיים הבאות זה ייקבע", הוא אומר. עם זאת, "החשש שלי הוא שזה הכל. שבאנרגיות שניתן להשיג ב-LHC אולי לא ימצאו שום דבר מרגש אחר. יש הרבה דברים מרגשים אחרים שאולי ימצאו. כמו חלקיקים שנחזים על ידי תיאוריות בשם תיאוריות סימטריית-העל, אולי ימצאו את חלקיק החומר האפל שמהווה לדברי אסטרונומים חמש שישיות מהיקום. אולי יימצאו דברים שאף אחד לא דימיין אפילו. ואני בהחלט מקווה שזה יקרה. אבל ללא ההתרגשות הזאת, אני לא רואה איך נגרום לממשלות לתמוך בפרויקט הגדול הבא, יהא אשר יהא, שנזדקק לו כדי ללמוד עוד".

לדברי ויינברג, "חלקיק בוזון היגס רק מאשר תיאוריה קיימת מאז 67', ולא ראינו את הדרך לעשות את הצעד הגדול הבא. צעד, לדוגמה, שיביא את כוח המשיכה לאותו הקשר כמו כוחות הטבע האחרים. אז אני לא חושב שגילוי ההיגס, חשוב ככל שהוא, יספק לנו את התמריץ שלו אנו זקוקים לצעד גדול וממש חדש. אני מקווה שה-LHC יגלה משהו שישחק את התפקיד הזה. ואם זה יקרה, נוכל לטעון שזה משהו שאנחנו חייבים להמשיך לחקור, ושאנחנו זקוקים למתקנים חדשים כדי לעשות את זה. נוכל לנסות לטעון כך. אבל אם כל מה שנוכל לטעון הוא ‘ה-LHC גילה את ההיגס, לא גילה שום דבר חדש אחר, כנראה בגלל שאין לו מספיק אנרגיה ואנחנו צריכים מאיץ חלקיקים חדש יותר', יהיה קשה למכור את זה". *

didi.chanoch@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ