בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נשים מאחורי המצלמה: למה קשה לנו לראות נשים חכמות?

במצבי חירום, הצופים מעדיפים גברים על המסך. גם כשהנשים כשירות יותר

2תגובות

איך אפשר לבחור שלושה או ארבעה מועמדים שייצגו יותר מ–300 מיליון מצביעים אמריקאים? השאלה הזאת מדירה שינה מעיניהם של חברי הוועדה לבחירת מנחים לעימות בין המועמדים לנשיאות ארצות הברית מדי ארבע שנים. בגיוון האמריקאי הבלתי נתפס אין שום פתרון מתמטי לבעיה הזאת. גם אם יחליטו לבחור אפרו־אמריקאי, אשה היספאנית ובלוגר יליד טורקיה - תמיד יצוצו אוכלוסיות בלתי מיוצגות שיטענו לאפליה על רגע מגדר, גזע או נטייה מינית.

בתוך פוליטיקת המיעוטים הסבוכה הזאת, הבחירה בכתבת הפוליטית הבכירה של CNN, קנדי קרואלי, להנחות את העימות השני ‏(מתוך שלושה‏) בין ברק אובמה למיט רומני באוקטובר, שימחה לא מעט בוחרות פוטנציאליות, ובראשן שלוש תלמידות תיכון ממונטקלייר שגייסו מעל 130 אלף חתימות על עצומה שקראה לבחור באשה לתפקיד היוקרתי.

ארגוני הגג של עיתונאים היספאנים ואפרו־אמריקאים מיהרו לגנות את הבחירה בשלושה מנחים לבנים, ואילו ארגוני נשים בירכו על ההישג המקצועי של קרואלי, האשה הראשונה זה 20 שנה שזכתה בכבוד ‏(גוון איפיל הנחתה עימותים בין המועמדים לתפקיד סגן הנשיא ב–2004 וב–2008‏).

אי–פי

העובדה שכל כך הרבה זמן חלף מאז שקרול סימפסון הנחתה את העימות הנשיאותי ב–92’ מעידה על כך שעיתונאיות אמריקאיות עדיין נתקלות בתקרת זכוכית, גם אם הן שורטות אותה מדי פעם בסיוען של עצומות ומחאה ציבורית. התחושה הזאת קיבלה לאחרונה ביטוי בשורה של ביקורות על הייצוג השוביניסטי של עיתונאיות בסדרה החדשה של אהרון סורקין, “חדר החדשות”.

הסדרה, שמתיימרת לספק דיוקן ספק ריאליסטי־ספק אידיאליסטי של התקשורת האמריקאית, מדגימה כי גם במערכת שבה כולם מחויבים לצדק, חופש הביטוי ושוויון - ברגעים הקריטיים הנשים נשארות מאחורי המצלמה. לדוגמה, הצמא של הצופים לטון סמכותי שיבשר להם שארצות הברית הרגה את אוסמה בן לאדן, מאלץ את המנחה הבכיר וויל מקאבוי ‏(ג’ף דניאלס‏) לעלות לאוויר עם מבזק מיוחד זמן קצר אחרי שהוא לקח מנת יתר של משככי כאבים.

המסר של סורקין ברור: במצבי חירום הצופים יעדיפו תמיד לצפות בגבר חצי־מנומנם מאשר באשה בכשירות מלאה. התפיסה הזאת, שמזהה בין סמכותיות וקור רוח לגבריות, יכולה להסביר מדוע הבחירה בקרואלי עוררה דיון ציבורי ער.

אבל הדיון הפמיניסטי הסיט את תשומת הלב משאלה מטרידה לא פחות: כשכל המנחים שנבחרו הם כתבים ותיקים שמרוויחים את המשכורות הגבוהות ביותר בארצות הברית, האם לא מוטב להחתים עצומה שקוראת לגיוון על רקע סוציו־אקונומי ולא רק על רקע מגדרי או גזעי? אחרי הכל, בזמן שרוב מוחלט של אמריקאים עדיין מתבוסס בתוך המיתון, ספק אם אשה אמידה כמו קרואלי יכולה לייצג באמת את הבוחר הממוצע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו