בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קפטן הוק ונבלים אחרים

מה הקשר בין פיראטים ליהדות ואילו נשים הסתובבו עם רגל מעץ? הסרט "פיראטים!" שיצא לאחרונה לאקרנים הוא הזדמנות להיזכר בשודדי ים אמיתיים ובדיוניים.

3תגובות

הפיראט הראשון ירד לים בדיוק ברגע שבו הושקה הסירה הראשונה אי פעם, והיה מה לגנוב ממנה. שוד הים הוא אחד המקצועות העתיקים בעולם. האימפריה הרומית, למשל, סבלה ממנו קשות, מכיוון שהמלחמות היבשתיות שבהן עסקה לא איפשרו לה להקצות משאבים מספקים לבניית צי קבוע.

הפיראטים שיגשגו עד כדי כך שנהגו לצפות את התרנים בזהב ואת המשוטים בכסף, ולחטוף בני אצולה כיוליוס קיסר תמורת כופר נפש. קיסר, אגב, חשב שהסכום שביקשו עבורו לא היה גבוה מספיק ושיכנע את חוטפיו לדרוש יותר. הם דרשו, קיבלו ושיחררו אותו, והוא חזר לרומא, אסף את אנשיו, רדף אחריהם והשמיד אותם.

למרות קשיי החיים בים, לא חסרו מגויסים. במאה הראשונה לפני הספירה קונן ההיסטוריון היווני פלוטרכוס כי “ירדו לאוניותיהם אנשים עשירים ומיוחסים וגם נבוני דעת והיו באים ומתחברים אליהם, כאילו היה בשוד־הים משום כבוד ותפארת”. אבל לא רק מיוחסים ממין זכר ירדו לים. מנסיכות ויקינגיות חיוורות שנמלטו מנישואים כפויים ועד עלמות בריטיות אמיצות שהלכו בעקבות מלחים שזופים, ההיסטוריה של הפיראטיות זרועה נשים אמיצות, שהעזו פנים כלפי מוסכמות תקופתן, אמונות מלחים טפלות והיעדר היגיינה. הן שתו רום, שיפשפו סיפונים ושיספו גרונות כמו כולם.

יידישע פיראטן

היו גם מיעוטים אחרים שמצאו לעצמם מקום בקרב שודדי הים. אחת המצבות בבית הקברות של שודדי הים בג’מייקה מעוטרת בסמל הגולגולת והעצמות המוצלבות ומצהירה בעברית צחה שהיא שייכת ליעקב דה לאון, בנו של גביר ופיראט יהודי למהדרין. ה”יידישע פיראטן” חברו בעיקר לספינות שפעלו נגד הספרדים, ייתכן שמתוך רצון לנקום את הגירוש, ושירתו תחת כמה מהפיראטים הבולטים של זמנם - מקפטן מורגן, “מלך שודדי הים”, ועד האחים ברברוסה המוסלמים. יש אפילו שמועות על ספינות כשרות שעל סיפונן פעלו בתי כנסת.

ייתכן שכוח המשיכה העיקרי שהציעו החיים על הסיפון ומחוץ לחוק היה טמון בשיטת הממשל החדשנית שאיפיינה את התת־תרבות הפיראטית בתור הזהב של שוד הים, מאמצע המאה ה–17 ועד אמצע המאה ה–18 - הדמוקרטיה. עשרת הדיברות של הפיראטים קובעים בין השאר כי יש לבחור את הקפטן והחובל הראשון בהצבעה כוללת ושוויונית, לחלק את השלל באופן צודק ולספק למלחים ביטוח רפואי: כולם מפרישים כסף לקרן ייעודית ‏(קרסים לידיים ורטיות לא צומחים על העצים. רגליים דווקא כן‏) וגובה הפיצוי שמקבל פיראט שאיבד גפה או עין נקבע בהסכמת הספינה כולה.

בהשוואה לתנאים ששררו בציים המלכותיים של אותה תקופה, מדובר היה בפינוק של ממש ובהעצמה משמעותית. אך את הסקס אפיל האמיתי העניקה לפיראטיות הספרות. ב–1724 - רגע לפני תום תור הזהב - זכו שודדי הים לחיי נצח בזכותו של רב מכר פופולרי להחריד, “היסטוריה כללית של מעשי השוד והרצח של הפיראטים הידועים לשמצה”, מאת אחד, קפטן צ’רלס ג’ונסון. ג’ונסון היה כפי הנראה השם שבחר הסופר דניאל דפו, מחברו של “רובינזון קרוזו”, להסתתר מאחוריו, אולי מחשש נקמת שודדי הים.

הספר חשף בפני הציבור הרחב אביזרים כגון דגל ה”ג’ולי רוג’ר” ומנהגים אקזוטיים כמו הצעדת אסירים על קורה המשתרבבת מהסיפון אל הים, וגולל את עלילותיהם של כמה מגדולי הפיראטים של התקופה: קפטן קיד, שעליו נאמר שהותיר מאחוריו אוצר קבור; אן בוני ומרי ריד, השודדות הנועזות, שנלכדו לבסוף אך הצליחו להתחמק מחבל התלייה בטענה שהן הרות ‏(ריד מתה בכלא, ובוני נעלמה כאילו בלע אותה דיווי ג’ונס‏); ברתולומיאו רוברטס, הקברניט המצליח ביותר של תקופתו, שלכד 470 ספינות, היה חובב גדול של תה, התנזר מאלכוהול וקיים תפילות על ספינתו בימי ראשון; וכמובן אדוארד “שחורזקן” טיץ’, אולי הפיראט הידוע ביותר לשמצה, שנהג לשזור פתילי הצתה בוערים בזקנו העצום כדי להבעית את אויביו, ושלאחר מותו צופתה גולגולתו בכסף ושימשה גביע משקה.

מי שללא ספק הסתמך על ה”היסטוריה של הפיראטים” היה הסופר הסקוטי רוברט לואיס סטיבנסון, שהחל משתעשע ברעיון של סיפור שודדי ים כשראה יום אחד את לויד אוסבורן, בנו החורג, מצייר מפה. “לעולם לא אשכח את הרטט... כאשר כתב את המילים ‘אי המטמון’ בפינה הימנית העליונה!” סיפר אוסבורן כעבור שנים.

יצירתו הספרותית של סטיבנסון והעיבודים הקולנועיים והטלוויזיוניים הרבים שנעשו לה, מגרסאות סובייטיות פיראטיות ‏(הם לא שילמו זכויות‏) ועד החבובות, אחראים יותר מכל לקיבוע דמותו של הפיראט. האי הטרופי, רגל העץ, התוכי על הכתף ‏(אין כל תיעוד לפיראטים המחזיקים חיות מחמד משום סוג שהוא‏), המבטא הבריטי הכבד המשובץ בנהמות “אררר” מזדמנות והמפה, זו ש–X מסמן בה את מקום קבורתו של האוצר.

סטיבנסון כלל ב”אי המטמון” התייחסויות לפיראטים היסטוריים מספרו של “ג’ונסון”: את רגלו של לונג ג’ון סילבר כרת המנתח שהפליג עם “שחורזקן”, ואדוארד טיץ’ שב והופיע גם בספר הבא שתרם תרומה משמעותית לעיצוב דמותו של הפיראט - “פיטר פן”. קפטן הוק, אויבו המושבע של הילד שלא גדל, היה, מתברר, רב המלחים של טיץ’, אבל הוא גם היה האיש היחיד שהפחיד את “ברביקיו”, הרי הוא לונג ג’ון סילבר בכבודו ובעצמו.

“פיטר פן” מתיך יחד את הבדיון של סטיבנסון ואת ההיסטוריה של הפיראטיות ומעלה על הבמה את דמותו של הפיראט הגנדרן, המקפיד בלבושו, שיש בדמותו ממד טרגי אפלולי. מי שצעד צעד נוסף אל תוך האופל היה סופר הפנטזיה טים פאוארס ברומן “זרמים זרים” מ–87’ - תערובת נפיצה של עובדות היסטוריות, הרפתקה, וודו וקסם שחור, שבה יוצא הגיבור, פיראט בעל כורחו, בלוויית שחורזקן וחבר מרעיו לגלות את מעיין הנעורים.

ספרו של פאוארס, כמו גם “שודדי הקריביים” - מתקן השעשועים של דיסני וסדרת הסרטים המצליחה להחריד שנוצרה בעקבותיו - הוסיפו וודו וקללות מסתוריות לרשימת פריטי החובה של כל פיראט המכבד את עצמו.

לפאוארס ולדיסני היתה גם השפעה רבה על סדרת משחקי המחשב המצוינת של לוקאסארטס, “אי הקופים”. כך המשיכו הפיראטים לשייט באומץ בשולי התרבות הפופולרית. הם הגיעו לחלל, הפכו להרף עין לאייקון אופנתי וזכו לכך שיום “דבר כמו פיראט” הבינלאומי ייחגג לכבודם בכל 19 בספטמבר.

פיראט בפלסטלינה

שודדי הים הם כחומר ביד היוצר כמעט 300 שנה, כך שהיה ברור שזמנה של הפלסטלינה בוא יבוא. ואכן, לפני כשבועיים יצא לאקרנים “פיראטים!” סרטם החדש של ניק פארק ואולפני ארדמן, היוצרים של “וואלאס וגרומיט” האלמותיים. הסרט מבוסס על ספרו של גדעון דפו, שלמרות שמו אין לו קשר משפחתי לאיש שהחל את מהומת הפיראטים בספרות המערבית.

לדברי דפו העכשווי, הוא בכלל התחיל לכתוב ספרים כדי להרשים בחורה. זה לא עבד, אבל בסדרת “הפיראטים!” שלו יש כבר ארבעה כותרים. במרכזו של הסרט קפטן לא יוצלח וחבורתו, הכוללת גם אשה בלתי נמנעת בתחפושת. החבורה מבקשת לזכות בפרס “פיראט השנה”.

כשהספינה לוכדת את “ביגל” ומגלה על סיפונה את צ’רלס דרווין הצעיר, מתברר לצוות שתוכי המחמד של הקפטן, הקמע של הספינה, הוא למעשה הדודו האחרון בעולם. הסרט רווי מרדפים מטורפים כמיטב המסורת של “וואלאס וגרומיט”, שימפנזה בחליפה וגרסה שטנית של המלכה ויקטוריה הצעירה.

“הפיראטים!” הוא מעשייה חביבה ומהנה, למרות שאינו מתעלה לגבהים של “מרד התרנגולים” ונעדר את הברק הרגיל שמפיקים ארדמן מחתיכות הפלסטלינה שלהם. השחקנים כוללים את אימלדה סטנטון בתפקיד המלכה הקטלנית, יו גרנט בתפקיד הקפטן הפלגמטי ודיוויד טננט ‏(“ד”ר הו”‏) כדרווין הנכלולי.

למרבה הצער החליטו מפיצי הסרט בארץ שפיראטים ופלסטלינה מעניינים רק עוללים דוברי עברית, והוא מוצג בבתי הקולנוע בדיבוב בלבד. אלו מכם שירצו לצפות בסרט בגרסתו המקורית ייאלצו להמתין לדי.וי.די, או להוריד אותו מהרשת. באופן פיראטי, כמובן. אררררררר!

טריילר הסרט "פיראטים!"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו