יש כאן מישהו מבבלי? הסטנד-אפ עולה רמה

מצחיקני הבמה חוזרים, בדרסה שמתאימה גם לאנשים חושבים

טל לוין
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין

זה התחיל באורנה בנאי, המשיך במשה פרסטר ועכשיו הגיע תורו של גורי אלפי. יותר ויותר קומיקאים, שחקנים שהרוויחו את פרסומם דווקא דרך המסך הקטן, עושים את הדרך חזרה אל במת הסטנד־אפ. העובדה שקבוצה אינטליגנטית שכזאת חוזרת אל מה שנחשב לבידור לגיטימי רק אצל בני נוער וקהל מאוד לא מתוחכם, היא בשורה מעודדת. אחרי הכל, סטנד־אפ בישראל נשלט כבר יותר מדי שנים על ידי גברים שנהנים להצחיק את הקהל באמצעות בדיחות על נשים שלא יודעות לנהוג, ובני זוגן שמשאירים את הקרש למעלה.

העובדה שהומור חד, ביקורתי ומאתגר הפך להיות השוליים של תרבות הצחוקים, היא אולי מה שמאפשר לו לשוב עכשיו, כמעין אנדרדוג שכולם רוצים לדעת מה יעשה. בנאי ואלפי הגיעו מ”מצב האומה” הנשכנית והאינטלקטואלית, פרסטר חילץ את עצמו ‏(פחות או יותר‏) מדמות הלוזר ב”הישרדות” - וכולם מצטרפים לעדי אשכנזי, שעד עכשיו החזיקה את לפיד הסטנד־אפ החכם לבדה.

אמנות הסטנד־אפ, שקיבלה בעולם שגרירים כמו לואי סי.קיי, שרה סילברמן וג’רי סיינפלד, הפכה במחוזותינו לבמה לגיטימית של הומור נמוך. כאן לא רוצים לצחוק על ראש הממשלה, על המצב הכלכלי הקשה או על עוולות אחרות שהפכו לסטטוס קוו של חיינו, ומעדיפים לשמור את המיינסטרים בחיבוק חם וקרוב. הַתחילו בבדיחה על האמא העיראקית, הַמשיכו בעקיצה ליושב בשורה הראשונה וסַיימו בקוריוז משעשע על דברים שהילדה הקטנה אומרת לפני השינה. מי יודע, אולי אבי ניר יושב בקהל וירצה לתת לכם “רמזור”.

יותר מתוחכם, פחות אמירם טובים. סטנד־אפ של פעםצילום: אוהד רומנו

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ