שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קורבן של אדישות

חכים כיוף ואיהאם כדור. צילום שהועלה לפייסבוק בתשעה ביולי על ידי צלם לא ידוע. נמצאו מתים בחורשה ליד עין חוד ב–15 בספטמבר

טל ניב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל ניב

הפתרון המלא לתעלומת מותם של הצעירים המאורסים חכים כיוף ואיהאם כדור אינו נמצא בצילום הזה שלהם. אפילו לא בפער שבין המבט הצדי, המשועשע, והגדרני מעט שלו אל המצלמה, בפה סגור - ובין מבטה הרך וחיוכה המחונך, הקטן והבוטח. בין שערו המסופר, המטופח בקוצים, לבין האופן שבו הרוח מסיטה מלחיה העגולה קווצת שיער חלקה, רכה ומואדמת וחושפת פלומה ילדותית רכה בקו מצחה. ראשו מוטה אליה, כמו כל האנשים בעולם שמצטלמים יחד, ושלה לא.

הם יושבים על הדשא זה לצד זה, אבל לא נוגעים כמובן, רק קרובים, ושניהם לבושים באופן נוגע ללב בחולצות פסים - שלו ורודה־אפורה והדוקה לשריר הקיבורת שלו, ושלה כתומה לבנה, חושפת זרועות דקות וחלקות. כל אחד מהם שולב את כפות ידיו ויוצר כך בזרועותיו מעגל סגור לעצמו, ובכל זאת הם יחד, וכמה שלא מביטים בצילום הזה, שהועלה לדף פייסבוק ב–9 ביולי השנה, אי אפשר לדעת מה בדיוק קרה בחורשה ליד עין חוד ב–15 בספטמבר. למה נסעו במכונית שלו לשם, מה הוא אמר לה, ומה ענתה. המשפחה שלה רצתה שייפרדו, סיפר ראש המועצה בעוספייה אחרי שהתגלו מתים בחורשה, אבל האם רצתה בכך בעצמה, או נאלצה לציית לצו המשפחה? ואיך קרה שנרצחה בדקירות סכין, באופן מחריד - שאי אפשר לתארו בעיתון, ולא צריך - ואיך קרה שהוא נמצא תלוי, במרחק ממנה, והאם זהו רצח והתאבדות או, אולי, זהו רצח כפול בידי חורשי רעתם.

זהו צילום חובבים, ובכל זאת יש בו איכות סיפורית, ומקופלים בו יחסים, וכשמביטים בו אי אפשר להפסיק לחשוב על מה שהוביל את חכים כיוף בן ה–26 מעוספייה, שהיו לו עבודה במוסך ותוכניות להתחתן, ואיהאם כדור בת ה–19 מדליית אל כרמל, אל סופם המוחלט בחורשה. סוף שאין בו שום אפשרות לשינוי, גאולה, התגברות על משבר או שינוי. והצילום הצנוע הזה - שבו חכים מבליט את עצמו - מדגיש את ההבנה שכל עוד חיו, הם חיו עד הרצח. שחייהם נראים בצילום הזה כמוּתנים. תלויים בצווים חברתיים, וכפופים לעונש. הם לא נראים חופשיים.

וביום שבו התגלו בחורשה, מייסאן חמאדן בת ה–21 מעוספייה, סטודנטית באוניברסיטת חיפה, לא שתקה והחליטה לארגן הפגנה, שיצאה לפועל כעבור יומיים. “היא נרצחה”, אמרה השבוע בשיחת טלפון, “היא הקורבן. גם אם הוא ‏(חכים‏) עשה את זה וגם אם מישהו אחר, בין אם זה רצח כפול ובין אם זו התאבדות, בסופו של דבר היא הקורבן. בשבילי זה כך. אני רוצה לדעת מה קרה, ואני דורשת מהמשטרה להגיד לנו את האמת. יצאתי לרחוב כי אני נגד אלימות בכלל ונגד רצח נשים בפרט. אלימות נהפכה לדבר מובן מאליו בחברה, כולם שותקים, כולם נהיים עצובים כמה ימים וזה, והכל חולף? נמאס לשתוק. אני רואה את הפנים של כולם - מדברים על המקרה יום, יומיים, שבוע ואחר כך לא שומעת מילה על זה וזה נעלם. אין תגובה כאן. ההפגנה היא נגד אלימות”.

ההפגנה שאליה הצטרפו נשים וגברים, צעירים ופעילים, סוקרה בעיתונים וחמדאן אומרת שבאותו יום שבו החליטה להפגין, חשבה עליה, על איהאם כדור. כולם מכירים את כולם, היא אומרת, הוא הרי מהכפר והיא למדה איתה באותו בית ספר, שנתיים מתחתיה. “ביום שנודע הסיפור אמרתי להורים שלי שהיא לא יוצאת לי מהראש. אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליה. דיברתי רק על הבחורה. מה היא הרגישה?”

וחשבת עליו?

היא מהססת. היא לא רוצה לחרוץ דין, רק למחות. “אני גם מרחמת עליו - מעשי אלימות, גם אם התאבדות - יש דברים מאחורי זה שגרמו לו להתאבד, אם זו היתה התאבדות. יש מה שנקרא ‘אלימות רגשית’ שגרמה לו לעשות את מה שעשה”. אחר כך היא אומרת, “כל מי שהכיר אותם יחד אומר שאין סיכוי בעולם שחכים הוא זה שרצח. אני לא יודעת מה קרה במקרה הספציפי אבל אני כועסת על החברה ואיך היא מתייחסת למקרים כאלה של אלימות. זה מזעזע. אין מתנגדים לאלימות. אין תגובה. אם לא הייתי מניפה שלטים, יחד עם אנשים - לא היו מדברים על המקרה. הם היו נכנסים לזיכרונות שלנו כשניים שלא יודעים מי רצח אותם”.

כדי לקרוא להפגנה הציגה חמדאן קולאז’ של צילומים, ובמרכזו פריים אחר מאותו יום שבו הזוג הצטלם בחולצות הפסים. בצילום האחר הם עומדים, וגם שם ראשו מוטה כלפיה, וכל אחד משלב את ידיו. וגם בצילום השני אפשר לראות את פניה הקטנים ושערה הדק של איהאם כדור ואני שואלת את חמדאן אם הנקודה הכהה על סנטרה של כדור, שנראית כאן כקישוט מטושטש מעט, אופיינית לה ואם זו נקודת חן. והיא אומרת שכן, זו נקודת חן. היא זוכרת אותה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ