בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההומואים כובשים את הנורמליות

הטלוויזיה האמריקאית מוכיחה: להיות הומו זה כל כך מקובל, שזה אפילו לא מצליח להחזיק סדרה. רק אל תיסחפו לכדי הפלות וילדי מהגרים

תגובות

בפרק הראשון בסדרה הקומית החדשה “הנורמלי החדש” ‏(The New Normal‏), שעלתה לאחרונה לשידור ברשת ABC, בריאן ‏(אנדרו ראנלס, שגילם הומו גם בסדרה “גירלז”‏) מנסה לשכנע את בן זוגו דיוויד ‏(ג’סטין בארטה‏) להביא איתו ילד לעולם בעזרת אם פונדקאית. כשדיוויד תוהה בקול רם אם ילד של זוג גברים לא ייהפך מהר מאוד למושא לעג ושנאה לילדים אחרים, מזכיר לו בריאן שבאמריקה של 2012, מושג המשפחה הנורמטיבית - לכאורה אמא, אבא ושניים או שלושה ילדים ביולוגיים - פשט מזמן את הרגל. כדי להדגים את הטיעון הזה, הוא מצביע על דוגמאות מהלכות ל”נורמליות החדשה”: אם בת 50 שמגדלת תאומים קטנים לבדה, זוג הורים חירשים־אילמים שמדברים ביניהם בשפת הסימנים ואם גמדה שמספרת למצלמה כי “בעלי הוא גבר בגובה נורמלי”.

וכמובן, התשובה הניצחת לשאלה “האם עדיין יש דבר כזה משפחה נורמלית?” היא הדוגמה המשעשעת של בריאן, שנלקחה היישר מהמציאות הפוליטית העכשווית. “אתה חייב לעדכן את ההגדרות שלך”, הוא אומר לבן זוגו, “אני מכיר גבר אפרו־אמריקאי שחונך על ידי סבתא שלו, והוא יצא די בסדר”. הרמיזה הזאת לברק אובמה, הנשיא השחור הראשון שאכן גדל במבנה משפחתי בלתי שגרתי, אינה מקרית. “הנורמלי החדש” עלתה לשידור חודשיים לפני הבחירות לנשיאות בארצות הברית, והיא משקפת את ההשפעה של התרבות הפופולרית על השינוי התודעתי העמוק שהתרחש בחברה האמריקאית בעשור האחרון.

אי–פי

נשיא שחור, אבא הומו

כדי להבין את ממדי השינוי הזה כדאי להיזכר בהיסטוריה הלא פשוטה של ייצוגים חד מיניים בסדרות של רשת ABC, אותה רשת שמתגאה כעת בסדרה על משפחה של זוג הומואים ואם פונדקאית. ב–89’ שידרה הרשת לראשונה סצנה שבה שני גברים נראים באותה מיטה ביחד ‏(לא במהלך אקט מיני, כמובן‏) בסדרה “שלושים ומשהו”. התוצאה היתה אסון כלכלי - חמישה מתוך עשרת הספונסרים של הסדרה החליטו לבטל את חוזי הפרסום שלהם, והרשת הפסידה מיליון וחצי דולר. כמעט עשור לאחר מכן, ב–97’, הקומיקאית אלן דג’נרס עוררה סערה לאחר שהדמות שהיא גילמה בסדרה הקומית המצליחה “אלן” יצאה מהארון. התגובות הזועמות מצד ארגונים שמרניים לא איחרו לבוא, ו–ABC למודת ניסיון העבר הגיבה בהיסטריה מוחלטת והחליטה להצמיד לכל פרק בסדרה אזהרת צפייה המיועדת להורים ומתריעה מראש על “תוכן בעייתי”.

הרבה מים זרמו מאז, הרבה שחקנים ‏(ושחקניות‏) מפורסמים יצאו מהארון וסדרות שבמרכזן דמויות חד־מיניות הפציעו על המסך הקטן כמו פטריות אחרי הגשם. אבל עד לשנים האחרונות עדיין נדמה היה שהייצוג של הומואים ולסביות מתחלק לשניים: סדרות נועזות ופורצות דרך שמיועדות בעיקר לחברי הקהילה ‏(כמו “הכי גאים שיש” ו”ישנן בנות”‏), או סדרות שמשודרות בפריים טיים ויש בהן דמויות חד מיניות שהן בדרך כלל דוגמאות מהלכות לדיכאון ומשברים שנובעים מהצורך לחיות חיים כפולים ‏(כך למשל, ויטו מ”הסופרנוס” נרצח לאחר שזהותו המינית נחשפת, סאל מ”מד מן” נאלץ להתפטר בבושת פנים אחרי שלקוח עשיר של הסוכנות ניסה להתחיל איתו ודייל, ההומו המורמוני מ”אהבה גדולה” - מתאבד‏).

רויטרס

גם סדרות שכללו ייצוגים חיוביים ומורכבים יותר של דמויות חד מיניות ‏(או דו מיניות‏), כמו “עמוק באדמה”, “גלי”, “הסמויה”, “האוס”, “האנטומיה של גריי” או “האשה הטובה”, התמקדו בדרך כלל בדמויות צעירות שאין להן ילדים. הומואים ולסביות הגיחו מדי פעם בעיקר כדי לשמש כאתנחתא קומית או להוסיף אלמנט דרמטי לעלילה הראשית, שעדיין התמקדה במערכות יחסים הטרוסקסואליות.

בהתאם, עד לפני שנים ספורות הסיכוי לראות משפחה חד־מינית חביבה ומתפקדת בפריים־טיים דמה לסיכוי שהאמריקאים יבחרו נשיא שחור. ואז, ב–2008 האמריקאים בחרו נשיא שחור. התוצאות חסרות התקדים של הבחירות הקודמות הוכיחו שאולי בכל זאת אפשר לשנות דעות קדומות שהושרשו במשך עשורים. שלא במקרה, חודשים ספורים אחרי שאובמה נבחר לנשיא עלתה לשידור ב–ABC הסדרה הקומית “משפחה מודרנית”, שבמרכזה שורה צבעונית של דמויות ובהן מיטשל ‏(ג’סי טיילר פרגוסון‏) וקמרון ‏(אריק סטונסטריט‏), זוג הומואים שאימצו תינוקת וייטנאמית בשם לילי. דווקא בתקופה שבה הרשתות האמריקאיות הוצפו בסיטקומים שבוטלו אחרי עונה אחת, “משפחה מודרנית” הפכה להצלחה מרשימה וקטפה שבעה פרסי אמי וכן מועמדות לגלובוס הזהב.

רויטרס

גייז, איזה שעמום

חוקרי תקשורת מתווכחים כבר עשורים בשאלה איך ניתן למדוד באופן אפקטיבי את ההשפעה של התרבות הפופולרית על שינויים חברתיים ופוליטיים, בעיקר בהתחשב בעובדה ששינויים תודעתיים כמו היחס לזוגות חד־מיניים מתרחשים בדרך כלל על פני עשורים ומושפעים מעשרות גורמים שונים. למרות ההסתייגות הזאת, קשה להתעלם מהעובדה שבזמן שמיטשל וקמרון מ”משפחה מודרנית” מתחבטים בשאלה אם לאמץ ילד שני, סגן נשיא ארצות הברית, ג’ו ביידן, אמר בראיון ל”ניו יורק טיימס” שלפי דעתו הסיטקום “וויל וגרייס”, ששודר בין 98’ ל–2006, “חינך את הציבור האמריקאי ‏(ביחס לשוויון זכויות להומואים ולסביות‏) יותר מכל קמפיין או החלטה פוליטית מהעשור האחרון”. במילים אחרות, המהפכה הזאת דווקא כן שודרה בטלוויזיה.

והמהפכה משודרת ברגעים האלו ממש: המבקרים אמנם לא אהבו את “הנורמלי החדש” של ריאן מרפי, אבל הסיבה שהסדרה קיבלה ביקורות צוננות היא שהנושא הנפיץ כביכול של משפחה בלתי שגרתית הוא כבר לא ממש נפיץ. כפי שנכתב במגזין “Esquire”, “’הנורמלי החדש’ פשוט משעממת מדי, כי ב–2012 הומואים משעממים מכדי לבנות עליהם סדרה שלמה”.

אבל אם בטלוויזיה אף אחד לא עושה עניין מזוג הומואים שמגדל ילדים או ממשפחה פוליגמית מתפקדת שבמרכזה גבר הנשוי לשלוש נשים ‏(בסדרה “אהבה גדולה”‏), המציאות מורכבת יותר. במאי האחרון אובמה הפך להיות הנשיא האמריקאי הראשון שהצהיר באופן פומבי כי הוא תומך בנישואים חד־מיניים, אבל בפועל רק שש מדינות בארצות הברית מכירות כיום בתוקף החוקי של נישואים כאלו בעוד שיותר מ–30 מדינות אוסרות על זוגות חד־מיניים להינשא בשטחן. לכן, אין זה מפתיע שהסוגיה הזאת עומדת במרכזה של מערכת הבחירות הסוערת בארצות הברית.

אי–פי

למרות שיש עוד דרך ארוכה עד שרוב המדינות בארצות הברית יכירו בנישואים חד־מיניים, אמריקה בכל זאת עשתה התקדמות משמעותית ביחס למדינות אחרות בעולם. ב–2012, 76 מדינות בעולם מגדירות נטייה מינית הומוסקסואלית כפשע, ובעשר מתוכן ההגדרה הזאת גוררת עונשים כבדים כמו מאסר עולם, או אפילו הוצאה להורג. בנוסף, בעוד שמדינות רבות במערב אירופה ‏(בהן הולנד, בלגיה וספרד‏) הכירו בנישואים חד מיניים, ברוב מזרח אירופה ‏(ובעיקר ברוסיה, ליטא ופולין‏) הומואים ולסביות עדיין סובלים מהומופוביה ומחקיקה מפלה.

במציאות הפוליטית הנוכחית בארצות הברית, לעומת זאת, הבחירה בין המועמד הרפובליקאי מיט רומני למועמד הדמוקרטי ברק אובמה - היא במידה רבה בחירה בין הגדרה מצומצמת ומיושנת של “נורמליות”, בעיקר בכל הנוגע לערכי המשפחה, לבין הגדרה רחבה וגמישה הרבה יותר, שכוללת בין השאר ילדים של מהגרים בלתי חוקיים, הפלות כאופציה סבירה, ילדים מאומצים של לסביות או הומואים - או משפחות חד־הוריות. רומני מייצג משפחתיות אמריקאית מהסוג שכיכב בסרטים כמו “אלו חיים מופלאים” מ–46’ - אבא ‏(שאחראי לפרנסה‏), אמא ‏(שנשארת בבית לגדל את הילדים‏) וילדים בלונדינים ומלאכיים שיושבים סביב עץ האשוח ופותחים מתנות של חג המולד.

אם להאמין לסקרים האחרונים, בנובמבר הקרוב אמריקה תבחר ‏(שוב‏) באפרו־אמריקאי שגדל אצל סבתא שלו, ולא במיליונר הלבן והשבע שחושב שרק גבר ואשה הטרוסקסואלים ראויים לגדל ילדים. אבל אפילו רומני עצמו כבר התחיל להבין שרוב הציבור האמריקאי הפנים את מה שהסדרות הפופולריות חרתו על דגלן, ולכן הוא אמר בקול רפה ש”אם היה לי נכד הומו, הייתי רוצה הוא יהיה מאושר”, והוסיף באותה נשימה ש”ההגדרה של נישואים צריכה לכלול הסכם חוקי בין גבר ואשה”. אם הוא היה רואה את “הנורמלי החדש”, רומני כבר היה מבין שהוא הולך להפסיד בבחירות הקרובות מסיבה אחת פשוטה: הגדרות הן לגמרי ניינטיז.

אי–פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו