שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פותחים את המפעל: הטכנולוגיה עוד תחזיר את הייצור למערב

דידי חנוך
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דידי חנוך

בפודקאסט המצוין “Planet Money”, של הרדיו הציבורי האמריקאי, עסקו באחרונה במודלים אפשריים להתאוששות כלכלת ארצות הברית. בעזרת המודל הממוחשב המקיף של חברת האנליסטים Moody’s, הם בדקו איך יכולים פתרונות שונים לסייע, והגיעו למסקנה מצערת: בכל תרחיש אפשרי, ההתאוששות של כלכלת ארצות הברית מהמיתון - במיוחד לפי אמת המידה של אבטלה - תהיה אטית. גם עם משתנים כמו “שלום במזרח התיכון מוריד את מחיר הדלק”, האבטלה עדיין לא הושפעה מאוד.

אבל במודלים כלכליים יש פגם מובנה. הם פועלים לפי ההנחה שדברים מתנהלים כפי שהתנהלו. הם לא מחשבים בדרך כלל שינויים דרסטיים ברמה הטכנולוגית, כי את אלה קשה מאוד לחזות. סטיבן הובר, מנכ”ל PARC, מרכז המחקר של חברת זירוקס, חושב ששינוי דרמטי נמצא בפתח, והוא פירט את מחשבותיו במאמר שפירסם באתר techonomy.com.

לפני שנתעכב על השינוי הדרמטי שהובר חוזה, שווה להתעכב על החשיבות של PARC. מרכז המחקר של זירוקס בפאלו אלטו הוא אחד המרכזים החשובים ביותר למחקר פרטי בארצות הברית ובעולם. שם יוּצר המחשב האישי הראשון בעולם, ה–Alto, שם המציאו את העכבר, ושם המציאו את הממשק הגרפי, את מדפסות הלייזר ואת האינטרנט הביתי באמצעות כבלי Ethernet. כיום משמש PARC כמרכז מחקר עבור כמה מהחברות הגדולות בעולם, כמו סמסונג, פוג’יטסו, NEC ואינספור חברות אחרות, קטנות וגדולות.

מפעל בקנזס סיטי אחרי מלחמת העולם השנייהצילום: בלומברג

ועכשיו, האיש שעומד כיום בראש מרכז המחקר סבור שאנחנו נמצאים בפתחו של עידן “ייצור 2.0”. בשנים האחרונות, ייצור הפך להיות נחלתן של מדינות כמו סין והודו, שבהן כוח אדם זול. השינוי הזה פגם משמעותית בבסיס הכלכלה האמריקאית, בעודו מחזק את הכלכלות של המדינות האסייתיות הגדולות. אבל הובר חושב שזה הולך להשתנות, תודות לשילוב של טכנולוגיות עם מודלים עסקיים שהגיחו בשנים האחרונות. הטכנולוגיות שישנו את המצב לפי הובר הן, בין השאר, הדפסה תלת־ממדית, רובוטיקה ואלקטרוניקה מודפסת.

בתחום הרובוטיקה, מוצרים כמו באקסטר, הרובוט התעשייתי הנמכר ב–22 אלף דולר ‏(שעליו כתבתי לאחרונה במדור “דברים חדשים”‏), מהווים מרכיב חשוב. לא מדובר כאן ברובוט כמחליף כוח אדם המוני, אלא ברובוט כמסייע לכוח אדם איכותי. אם פעם חששו שרובוטים יחליפו את עובדי הייצור, כיום ברור שתמיד ניתן יהיה למצוא כוח ייצור זול יותר - אבל לא איכותי יותר, לא בארצות הברית, ולא תמיד כזה שעובד בתנאי עבודה סבירים. עם זאת, יותר ויותר אנשים מקפידים כיום לרכוש מוצרים שיוצרו על ידי עובדים שמקבלים יחס הוגן, תנועה שגברה בעקבות הפרסומים על התנאים במפעלים כמו אלה של פוקסקון בסין, שם מיוצרים האייפון והאייפד של אפל, וגם מוצרי מפתח של חברות ענק אחרות כמו סמסונג.

המודלים העסקיים החדשים הם מה שהובר מכנה “כלכלת יוצרים”, ומה שאנחנו מכנים “מימון המון” - האפשרות לממן פרויקט באמצעות הצרכנים הפוטנציאליים שלו. אלה הם חלקים מהמשוואה. חלקים אחרים הם אתרים כמו Quirky, שמאפשר למשתמשים להציע עיצובים למוצרים, שמדורגים על ידי הקהילה והמצליחים מביניהם מפותחים בידי הצוות הטכני של החברה ומשווקים לציבור הרחב. בעלי הרעיונות מקבלים נתח מהרווחים.

בספר “Makers” ‏(גילוי נאות: הספר, שצפוי לצאת לאור בישראל בשנה הבאה, תורגם על ידי‏) מתאר הסופר קורי דוקטורוב תעשיית ייצור חדשה של יוצרים קטנים, שמוּנעת על ידי ההדפסה התלת־ממדית ושמאפשרת ליוצרי טכנולוגיה להפוך לסוג של אמני טכנולוגיה, ולייצר ולמכור מוצרים במהירות ובגמישות. “Makers” נכתב לפני עליית מימון ההמון, כך שהמימון בספר מגיע מהעולם התאגידי, ודורש מנכ”ל מממן בעל חזון. אם היה נכתב כיום, נדמה שהספר היה נראה אחרת.

דבר אחד שעליו דוקטורוב והובר מסכימים הוא הצורך בשרשרת אספקה מסוג חדש. כיום, חברות כמו אפל מייצרות במפעלי ענק, ומכונת האספקה היעילה להפליא שבנה טים קוק לפני שהיה מנכ”ל אפל ‏(שהיתה, ככל הנראה, הסיבה המרכזית שהתמנה למנכ”ל‏) נותנת לאפל יתרון משמעותי על מתחרותיה, כולל חברות כמו סמסונג שמייצרות בעצמן חלק גדול יותר ממוצריהן.

הובר סבור שהדור הבא של שרשרות האספקה יהיה פחות מונוליתי ויותר גמיש, ולא ידרוש ישות מארגנת מרכזית. לדבריו, התשתית המחשובית שקיימת כבר כיום מאפשרת ייצור - בין אם בטכנולוגיות מסורתיות או באמצעות מדפסות תלת־ממדיות ואלקטרוניקה מודפסת, ומשלוח ישיר ללקוחות באמצעות ערוצי הפצה חדשים. הובר רואה בדרכי האספקה החדשות האלה הבטחה גדולה, אבל מציין שהן מהוות איום ישיר על ערוצי ההפצה הנוכחיים. כפי שהשינויים במודלי הפצת המדיה פגעו קשות בחנויות הספרים וברשתות כמו בלוקבאסטר, כך, מעבר להפצה ישירה צפוי בהחלט לפגוע בערוצים המקובלים כיום להפצת כלי רכב ואלקטרוניקה, ואף - לדברי הובר - בתעשיית התעופה.

עובדות במפעל בדונגואן שבסין ב-2002צילום: אי–פי

אחד החלקים המסקרנים במה שהובר מכנה “ייצור 2.0” הוא אוטומציה של שלב העיצוב. PARC עובדים בשיתוף עם DARPA, סוכנות המחקר של צבא ארצות הברית, על אוטומציה של עיצוב כלי רכב, טכנולוגיה שכאשר תיושם בשוק הרחב אמורה לגשר על הפער בין מעצבים וקהילות עיצוב חברתיות לבין תעשיות הייצור.

הובר לא מציין שיש תחומים, פשוטים בהרבה ברמה המעשית, שבהם זה כבר קורה. אתר החולצות המצליח Threadless הוא דוגמה מובהקת לכך. ב–Threadless כל אחד יכול להגיש עיצוב, והקהילה מצביעה עליו. העיצובים שזוכים לניקוד גבוה מהקהילה מיוצרים ומופצים באמצעות האתר. בשנים האחרונות האתר צומח ללא הפסקה, והרבה מאוד אנשים קונים שם את רוב החולצות שלהם. אבל מה שמעניין יותר זה שיש מעצבים שמתפרנסים מעיצוב חולצות לאתר. במקום לנסות למצוא מקום באחת מחברות האופנה הגדולות, מעצבים רבים פשוט מגישים את העיצובים שלהם ל–Threadless ומוכרים אותם ישירות לקהילת המשתמשים הגדולה של האתר.

בקמפיין הבחירות לנשיאות ארצות הברית שמתרחש כעת במלוא עוזו, מצב הכלכלה בכלל והאבטלה בפרט מהווה נדבך מרכזי, והתחושות של הבוחרים בנוגע ליכולת של המועמדים לתקן את המצב יכריעו ככל הנראה את הכף. המודלים הכלכליים שאליהם התייחסתי בתחילת הטקסט מזכירים שבניגוד ליכולת להרוס - יכולת שבהחלט יש לנשיאים - היכולת לתקן היא מוגבלת.

אבל שינוי רדיקלי בהליכי הייצור בארצות הברית עשוי להשפיע על מצב הכלכלה יותר מכל נשיא. לארצות הברית יש כוח עבודה פוטנציאלי עצום, שלרבים בתוכו יש ניסיון בתחומי ייצור שונים. וכפי שהדוגמאות שהבאתי כאן מראות, “ייצור 2.0” דורש מגוון רחב מאוד של כישורים פוטנציאליים. מהיכולת לפקח על רובוט בפס ייצור עד היכולת לעצב פותחן קופסאות חדש ולהעלות את העיצוב ל–Quirky. אם התהליכים החדשים האלה יהפכו לחלק מיינסטרימי מהכלכלה האמריקאית, לצד צמיחה של אתרי מימון ההמון - וודאי הופעתם של אתרים חדשים שישלבו את המגמות האלה - הרי שהכלכלה הגדולה בתבל יכולה להתאושש מהר מהמצופה, ואולי גם לגרור איתה את הכלכלה העולמית מעלה, כפי שגררה אותה מטה לפני ארבע שנים. 

didi.chanoch@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ