בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתב"ג 1967

לנחות בישראל ולחטוף בומבה ציונות

אולם מקבלי הפנים בשדה התעופה פקוק בסמלים לאומיים ואיקונות פוליטיות. בין קניון עזריאלי למגדל דוד, יש גם המון פרסומות ענק

68תגובות

ניתן היה לצפות שאולם קבלת הפנים בטרמינל החדש של נתב”ג יהיה מקום אסקפיסטי עם ניחוח חו”ל, אתר ממוזג לחיבוקי משפחות עם הילדה ששבה מטיול בהודו. למעשה, המקום פקוק בסמלים לאומיים ואיקונות פוליטיות. בכניסה לאולם עומד פסל גדול של דוד בן־גוריון, שהפך לירקרק ואולי תמיד היה כזה, ומשקיף על פסל אחר, של יצחק רבין. התקרה שמעל שניהם ניצבת על עמודים מרשימים מדי בנוסח מקדש קדום, שראיתי שמכנים “עמודי שלמה”.

אולי כדי לאזן את רבין, צופות ממעל אל שני הפסלים סדרת פרסומות לגוף ישראלי פוליטי נוסף - “ישראל היום” - ומייצגות ראש ממשלה נוסף. ממש בחוץ עומדת מנורת השלום של סלבדור דאלי ועליה הלוחית המוזהבת “תרומת סמי פלאטו־שרון” באותיות הגדולות משם האמן. קודם לכן ראו הנוסעים הנכנסים סמל אחר בגודל עצום של 1,200 מ”ר - פרסומת לתנובה, מונופול החלב המופרט השייך לחברה בריטית. חיפוש באינטרנט מראה שיש עצומה להוריד את הפרסומת. כרגע חתומים עליה ארבעה אנשים. המטרה היא להגיע ל–10,000. הטרמינל הישן לאומי פחות. יש בו פסל בשם “צועניות”, שמרמז על גורל אוניברסלי ויחס למחפשי מקלט, למי שמסתכל על הכיתוב.

אלון רון

אל נמל התעופה הגעתי השבוע במסגרת יוזמה של כתיבה ואמנות שיתופית בשם “נתב”ג” שאירגנו המשוררים תהל פרוש ואבנר עמית. אולם מקבלי הפנים הוא גם מקום של חופש, המתחם שמגיע אחרי החתמת הדרכונים והמכס. כשאתה מגיע לשם, אתה לא חשוד במשהו, אלא אדם חופשי. באולם כמעט אין אנשי ביטחון, אלא אם כן האנשים עם הבלונים מסתירים משהו. מצד שני, עצירת פעילי “המטס” הפרו־פלסטינים באפריל השנה הראתה שמדובר בה בעת בקו גבול של ישראל ובסלע קיומנו. הרי פעילי השמאל יכלו לעמוד עם שלטים בקינג ג’ורג’ ככל שרצו.

אלא שלאחרונה עלה אולם מקבלי הפנים רף נוסף של פוליטיזציה. המגיעים לשערי ישראל עוברים תחת מודעת חג שמח אדירה. הכיתוב עליה אומר “אין כמו בבית”. ומהו בית? מתחת לכיתוב מופיעה תמונת מגדל דוד בירושלים - צריח המסגד שנבנה על ידי הטורקים במאה ה–17. מימין לכיתוב מופיע אלמנט היסטורי אחר - קניון עזריאלי. כך שבאופן מרתק, הגישה הביקורתית של אנשי הנמל טוענת בדיוק את שצעקו אנשי המטס: ישראל מוגדרת אצלם ככיבוש או שופינג, ואולי שילוב של שניהם. הלב ממריא אל על.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו