שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קוקטייל רדיואקטיבי: על הקשר בין מחירי האלכוהול לנפט

משקאות אלכוהוליים אפשר לייצר מדגנים ומצמחים - וגם מנפט. אבל רק אחת מהאפשרויות האלו זמינה לנו: היקרה יותר, כמובן. סיפור על שותפות מוזרה שישלח אתכם ישר לארון המשקאות

אורן הרמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורן הרמן

רוק הדסון הוא אמריקאי עשיר, ג’ינה לולובריג’ידה היא איטלקייה בוהמיינית. הם נפגשים ברומא, מתאהבים, ובו־ברגע מחליטים להתחתן. הדיו עוד לא יבשה מתחת לחתימתם על חוזה הנישואים, עד ששני הנאהבים מגלים שאין להם שום דבר במשותף. כלום. באותה מהירות שנצמדו זה לזה, הם נפרדים.

ההיסטוריה משופעת בסיפורים על בעלי ברית כאלה, שהופיעו שנים רבות לפני שהקומדיה של מלווין פרנק מ–1965, “Strange Bedfellows” ‏(בעברית הסרט נקרא “גירושין נוסח אמריקה”‏), יצאה אל המסכים בהוליווד. אוקטביאנוס הצעיר עשה יד אחת בטריאומווירט השני עם מרקוס אנטוניוס ומרקוס אמיליוס לפידוס ‏(לימים הוא יהרוג את הראשון ויַגלה את השני‏). התיאולוג הגרמני הלותרני האדוק אוסיאנדר הוציא לאור את ספרו של קופרניקוס "על הסיבובים של הספירות השמימיות", שימלא תפקיד חשוב בערעור האמונה באלוהים ובכנסייה ‏(אוסיאנדר אמנם הוסיף בעילום שם מבוא לספר, שטען כי הרעיון שכדור הארץ סובב את השמש במקום להפך הוא מן הסתם שגוי - ואף על פי כן הוא שימש כמיילד של החיבור המטלטל‏). ברית גדולה נוספת שכונתה גם “הברית המוזרה”, ליכדה במלחמת העולם השנייה את המדינה הקפיטליסטית הגדולה בעולם עם המדינה הקומוניסטית הגדולה בעולם ועם המעצמה הקולוניאלית הגדולה בעולם; רק היטלר היה מסוגל לזמן יחדיו את סטלין, צ’רצ’יל ורוזוולט. ולא נשכח גם כמובן את השמן והרזה, זוג הקומיקאים לורל והארדי.

ולמרות יוליוס קיסר, בעלות הברית והמעבר של כוכב הלכת נוגה על פני השמש, שכבודם במקומם מונח, האם מישהו יכול לדמיין שיתוף פעולה בין שדולת האלכוהול והשדולה למלחמה באלכוהול לאיזושהי תועלת הדדית?! זה נראה בלתי אפשרי, ובכל זאת, שני השחקנים האלה מתואמים זה עם זה שנים. למעשה, תודות לממשלת ארצות הברית, כל אזרח אמריקאי - וגם אנחנו הישראלים - משתתפים בקביעות במימון התעלולים שלהם. “שוב הכנסת אותי לבוץ הזה!” רוטן הארדי על שותפו. אבל כדי להבין מה מתרחש כאן, עלינו ללמוד תחילה קצת פיזיקה.

איור: יעל בוגן

האטמוספרה שלנו היא רדיואקטיבית, וזאת משום שהיא מופגזת ללא הרף על ידי קרניים קוסמיות. כשקרניים כאלה פוגעות בחנקן סטרטוספרי, הוא הופך לצורה רדיואקטיבית של פחמן, המכונה 14C . 14C זה מתחבר עם חמצן לפחמן דו־חמצני, ומשאיר אטום פחמן רדיואקטיבי אחד בכל טריליון אטומי פחמן. ברבות הימים, הפחמן הרדיואקטיבי הזה עושה את דרכו לכדור הארץ. תחילה הוא מגיע אל הצמחים, שמשתמשים בו להפקת גלוקוז בתהליך הפוטוסינתזה, המייצר כתופעת לוואי את החמצן שכולנו נושמים. כשחיות אוכלות את הצמחים, הן סופגות את הפחמן הרדיואקטיבי; הן עושות זאת גם כאשר הן אוכלות חיות אחרות שאכלו צמחים. לבסוף, כשאנחנו אוכלים צמחים, או חיות שאכלו צמחים, או חיות שאכלו חיות שאכלו צמחים, אנחנו מכניסים לגופנו את אותו פחמן רדיואקטיבי שנולד לפנים בהפגזה של קרניים קוסמיות במרומי האטמוספרה. כל יצור חי עלי אדמות הוא רדיואקטיבי.

כימאי באוניברסיטת שיקגו הוא האיש שגילה איך עובדה מפתיעה זו יכולה לעזור לנו לחשוף את סודות העבר. וולטר ליבי נולד בגרנד ואלי שבמדינת קולורדו. במלחמת העולם השנייה הוא התגלגל לפרויקט מנהטן, שם פיתח שיטה להפרדת סוגים שונים של אורניום באמצעות דיפוזיה של גז, שעזרה להעשיר את האורניום–235 שהשתמשו בו בפצצה האטומית שהוטלה על הירושימה. אולם את תגליתו החשובה באמת, והשוחרת שלום בהרבה, הוא רשם דווקא לאחר המלחמה. עם צוות קטן ומענק זעום של 5,000 דולר, הראה ליבי שפחמן רדיואקטיבי מתפרק במהירות קבועה. למעשה, זמן מחצית החיים של14C , כלומר כמות הזמן הדרושה כדי שמחצית הפחמן הרדיואקטיבי בייצור אורגני תתפרק ותשוב להיות חנקן–14, הוא כ–5,700 שנה. כיוון שהפירוק של כל הפחמן הרדיואקטיבי המדיד נמשך כ–50 מחציות חיים, ליבי הבין שהוא מצא, לפחות בעיקרון, שעון מולקולרי המסוגל לתארך כל דבר עד 300 אלף שנה לאחור ‏(בפועל משתמשים בתיארוך פחמן רדיואקטיבי לחומרים נושאי פחמן בני עד 60 אלף שנה; שעונים מולקולריים מסוגים אחרים מחזירים אותנו רחוק יותר לתוך העבר‏). אם תמצאו עלה משובץ בתוך שבר של כלי חרס או עצם קפואה בתוך קרחון, ותמצו ממנו מעט פחמן, תוכלו למדוד במדויק כמה פחמן רדיואקטיבי נותר ולחשב את גילו של החרס או הקרחון. במעמד דרמטי, הצליח ליבי לאמוד נכונה את הגיל ‏(הידוע‏) של סירה מצרית מלכותית מ–1850 לפני הספירה, ועל כך הוענק לו פרס נובל ב–1960. השיטה שהמציא חוללה מהפכה של ממש בארכיאולוגיה, בגיאולוגיה ובמדעי החיים.

איך כל אלה מתקשרים עם משקאות חריפים? האלכוהול שאנחנו שותים בא מדגנים, ענבים או פירות, ופירוש הדבר שכל הפחמן שנמצא בו מקורו באטמוספרה של כדור הארץ. למה זה חשוב? זה חשוב משום שאפשר לייצר אלכוהול גם מנפט. הנפט נוצר במקורו מפחמן אטמוספרי, אלא שהוא נקבר במעמקי האדמה לפני מאות מיליוני שנה, ומאז ואילך היה מבודד מכל פחמן אטמוספרי רדיואקטיבי. לא נותר בו ולו אטום 14C אחד מדיד, כי כל הפחמנים הרדיואקטיביים מיצו את חייהם והתפרקו. בשונה מאלכוהול המיוצר מצמחים, אלכוהול עשוי מנפט אינו רדיואקטיבי.

מה שמחזיר אותנו לשותפויות מוזרות. אלכוהול עשוי מנפט ואלכוהול עשוי מצמחים זהים מהבחינה הכימית. הריח והטעם שלהם זהים, זה וזה עשויים לדכדך, לשמח או לשכר עד כלות את מי ששתה מהם באותה מידה. וחשוב לזכור, הם בטוחים במידה שווה. אבל אלכוהול שעשוי מנפט הוא בלתי חוקי בארצות הברית. למה? אחרי הכל, האם אלכוהול על בסיס נפט לא יעזור לעורר תחרות שתביא ברכה לכולנו?

מתברר כי הסיבה נעוצה בחיבור של ניגודים: השדולה למלחמה באלכוהול נאבקת מימים ימימה לשמור על מחיריהם הגבוהים של הוויסקי, הוודקה, היין ובני מינם, ואילו שדולת האלכוהול לוחמת למזער כל תחרות חיצונית. מכיוון שנבצר ממנה להילחם בשתיהן, החליטה ממשלת ארצות הברית להיכנע ואסרה על פי חוק לייצר אלכוהול מנפט, תוך שהיא גוררת אחריה את שוק האלכוהול העולמי, כולל אותנו. הלשכה האמריקאית לאלכוהול, לטבק, לנשק חם ולחומרי נפץ, המופקדת על אכיפת התקנה הזאת, פיתחה אפילו מבחן אמין להפליא: אנשי השטח שלה, כולם בוגרי קורס מבוא לפיזיקה, פשוט בודקים נוכחות של רדיואקטיביוּת במשקאות חריפים.

מדע לעולם אינו פועל בוואקום - בשונה מנתח הבשר הרקוב בניסוי המפורסם מ–1668 של הרופא וחוקר הטבע האיטלקי פרנצ’סקו רדי, שהוכיח שאין יש מאין, או ממולקולות גז בצנצנת אטומה. העובדה שאנחנו יכולים לעשות משהו, במובן הטכני או המדעי, אין פירושה שנעשה זאת, אפילו אם מרבים להידרש לטיעון הזה כדי למחות נגד כל דבר תחת השמש, מנשק גרעיני עד מחקר בתאי גזע עובריים. הכל יודעים שהתפוקה התרבותית והאינטלקטואלית שלנו - המדע הוא דוגמה ראשונה במעלה - נעוצה עמוק בהוויה שלנו כיצורים פוליטיים. דרך ההתמודדות שלנו עם האמת הזאת, ולא עצם הכרתנו בה, היא זו שקובעת מי אנחנו וכיצד אנחנו מתנהגים, מהיחס לבעיות העמוקות ביותר, כמו מוסר המלחמה, עד להרגלים היומיומיים שלנו, כמו שתיית אלכוהול.

נרד ‏(או נתגלגל‏) אפוא מהכיסא הגבוה ליד הבר ונשוב להוליווד: ב"גירושין נוסח אמריקה", הדסון ולולובריג’ידה נפרדים אחרי נישואיהם, אבל מקץ שבע שנים, ברגע שגירושיהם עומדים להיכנס לתוקף, הם נפגשים שוב ומתאהבים מחדש. סיפורם מחמם את הלב - אהבה לא הגיונית יכולה לטמטם את הנופלים ברשתה אבל היא גם תמיד מרגשת.

הזיווג של חסידי האלכוהול ומתנגדיו הוא ברית מסוג אחר, מטמטמת - כן - אבל בכלל לא מרגשת וגם לא ממש מצחיקה. אכן, מה לעשות, ההיסטוריה מלאה שותפים מוזרים, ותמיד תהיה כזאת. תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם משלמים 50 שקל עבור כוס וויסקי. וקחו לגימה ארוכה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ