בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא יודעים להפסיד: על הקשר בין הורמונים לבחירות

כבר עשרות שנים ידוע שנשים מצביעות בבחירות יותר מגברים. מחקרים בארצות הברית, שקושרים בין בחירה במועמד המפסיד לבין ירידה ברמת הטסטוסטרון בגוף, עשויים להסביר למה גברים נוטים פחות לחזור לקלפי: זה כואב מדי

תגובות

מאות משתנים משפיעים על דפוסי הצבעה: הכנסה, גזע, מגדר, אבטלה, מזג האוויר, מיקום הקלפיות, אלטרואיזם ועוד ועוד. ביום הבחירות, כל המשתנים משתלבים יחדיו ויוצרים בוחר. לעתים קרובות מדי הם יוצרים לא־בוחר.

שיעור האמריקאים המצביעים בבחירות נמוך מאשר בדמוקרטיות מתועשות אחרות ‏(בבחירות ההיסטוריות של 2008 השתתפו פחות מ–62% מבעלי זכות הבחירה בארצות הברית‏). מתכנני רפורמות בשיטת הבחירות מסבירים ששיעור הצבעה נמוך מוביל לייצוג לא נאות של הציבור, אשר בתורו מביא לחקיקת חוקים שאנשים נוטים לציית להם פחות וכך התהליך דמוקרטי כולו מתערער. אבל מחקרים הצביעו בשנים האחרונות על אפשרות מעניינת: טסטוסטרון עשוי להיות גורם מפתח בהעלאת שיעור ההצבעה.

ב–2008 ניתחו מדענים מאוניברסיטת דיוק ומאוניברסיטת מישיגן את ההשפעות הביולוגיות של ההצבעה על יותר מ–150 בוחרים. ביום הבחירות, מושאי המחקר לעסו מסטיק ללא סוכר אחרי ששמו פתק בקלפי, ושוב לאחר שגילו את תוצאות הבחירות.

כשהמדענים ניתחו את רמות הטסטוסטרון ברוק שנוצר מלעיסת המסטיק, הם שמו לב לדפוס בולט: גברים שהצביעו למועמד שהפסיד בבחירות, ג’ון מקיין, חוו נפילה חדה ברמות הטסטוסטרון בגופם אחרי ששמעו כי הוא הובס.

איי־פי

המדענים דיווחו כי הגברים שהצביעו למקיין “הרגישו אי נעימות והיו באופן משמעותי יותר מאופקים, יותר כנועים ויותר בלתי מרוצים”. התנהגות הטסטוסטרון היתה “כאילו שהם היו מעורבים במאבק אחד על אחד על שליטה” והפסידו, סיפר אחד החוקרים לעיתונאי כשהמחקר פורסם ב–2009. מצבם של גברים שהצביעו לברק אובמה היה טוב בהרבה. החוקרים אף שיערו אז שתיתכן תקופת “בייבי בוּם” בזכות אובמה.

כדאי לפוליטיקאים המסתמכים על הפערים המגדריים להקדיש תשומת לב רבה למחקר הזה. אצל נשים לא זוהה שינוי ברמות הטסטוסטרון, בלי קשר לדפוס ההצבעה שלהן. המחקר לא בחן את רמות האסטרוגן. נשים נוטות לחזור לקלפיות יותר מגברים ‏(ואכן, שיעור ההצבעה בקרב נשים בארצות הברית גבוה משיעור ההצבעה בקרב הגברים בכל בחירות לנשיאות שנערכו מאז 1980‏). האם ייתכן שהצבעה גורמת למצביעים הגברים לחוש פגיעים? האם החוויה שחוו כשהמועמד שלהם הפסיד מרתיעה אותם מלשוב לקלפיות? אין פלא שהם מפסיקים להצביע. זה כואב מדי.

שיעור הצבעה נמוך צריך להיות מקור לדאגה ולא רק בשל ההשלכות הפרשניות שיש לו על הגבריוּת האמריקאית. התהליך הדמוקרטי הוא השיטה שלנו לפתרון קונפליקטים. הוא מביא לחקיקת החוקים שעליהם מתבססת החברה שלנו, לעתים קרובות תוך כדי חוסר הסכמה נרחב. חוקרים הראו שמשתתפים בתהליך הדמוקרטי נוטים יותר לציית לתוצאותיו, אפילו כשהם לא מרוצים מהן. הם משלמים מסים ולא חורגים מהמהירות המותרת. כששיעור המצביעים יורד, מתערער הקשר בין האנשים לחוקים המעצבים את חייהם.

שיעור הצבעה נמוך משפיע על איכות השלטון. דפוסי ההצבעה אינם זהים בקבוצות סוציו־אקונומיות שונות. בארצות הברית צעירים, היספאנים ועניים מצביעים פחות מעשירים לבנים וזקנים. כששיעור ההצבעה יורד, פוליטיקאים יכולים לארגן לעצמם קבוצות של תומכים קיצוניים, והם נענים לדרישותיהם במקום לקדם את טובת הציבור כולו.

תעשיית התרופות מסוגלת להתמודד עם דיכאון, נדודי שינה או אימפוטנציה. האם נוכל אם כן גם לסמם אנשים כדי שיהפכו לאזרחים טובים יותר? מחקרים שערך הגנטיקאי וחוקר מדעי החברה ג’יימס פאולר מראים כי סרוטונין, המעביר הבין־עצבי הקשור להפרעות במצב הרוח ולדיכאון, משפיע מאוד על דפוסי ההצבעה.

סרוטונין, שזכה לתואר הורמון היעילות, ממלא תפקיד, בין השאר, ביכולתנו להתמודד עם אכזבה ‏(או מצבים קשים יותר‏) תוך כדי שמירה על איזון חברתי ורגשי. באחד ממחקריו של פאולר התגלה כי אנשים עם צופן גנטי המקושר למערכות סרוטונין יעילות נוטים יותר להצביע - וגם לשוב לקלפיות בבחירות הבאות, אפילו אם המועמדים שלהם הפסידו. פאולר משער שאנשים עם מערכות סרוטונין עמידות יותר מתמודדים טוב יותר עם האינטנסיביות של ההצבעה.

אין זה משנה כמה אבסורדיות - או תועלת - יכולה להיות בדיון על הורמונים והצבעה, מחקרים כמו זה של פאולר לא ממש עוזרים לנו להתמודד עם הבעיות המורכבות של הדמוקרטיה. השנה, יותר מאי פעם, קשה להבין את דפוסי ההצבעה בארצות הברית בשל האופן הפרוע והקוטבי שבו מנוהלות הבחירות בפועל.

האמריקאים מתמודדים עם מקרה קשה של הפרעת בחירות. הם נדרשים לנווט דרך מכשולים ביורוקרטיים כדי לשים קול בקלפי - הטרחה של להירשם ולהישאר רשום, מציאת הקלפי, עמידה בתורים הארוכים וציות לכללי תעודת זהות שנויים במחלוקת ומבלבלים. הגבלות חדשות על הצבעה מוקדמת, על יוזמות לרשום מצביעים ועל תפקיד הבוחר בכללותו, רק מחזקות הפרעה זו.

המצביעים זקוקים לכל החוסן הנפשי שהם יכולים לגייס. אולי יום אחד תעשיית התרופות תפתח גלולה כחולה קטנה שתהפוך אנשים למצביעים. אבל עד אז, המצביע עלול להידרש “להיות גבר” ולהתמודד עם המציאות. כי למרות כל האידיאליזם שלנו לגבי ההצבעה והדמוקרטיה, בארצות הברית נוצרה מערכת הצבעה מורכבת ומתישה שלא לצורך. לא נוכל לתקן את ההשלכות ההורמונליות של ההצבעה, אבל הביולוגיה מספקת לנו סיבה נוספת להפוך את הבחירות לתהליך פשוט וקל יותר.

תרגום: אסף רונאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו