שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הפער בין השערוריות הפוליטיות למענה הקלוש של הסאטירה

טל לוין
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין

נדמה שהקדמת מועד הבחירות היתה ההפתעה הכי פחות מפתיעה עבור המערכת הפוליטית בישראל. כבר כמה חודשים שיאיר לפיד מיישר את העניבה, שלי יחימוביץ’ מתאמנת על המילים “מדינת רווחה” ואפילו בנימין נתניהו מכין את פרצוף הפוסטר שלו. אבל חרף הרמזים העבים יש תעשייה אחת שנתפסה פעם נוספת עם המכנסיים למטה.

רבות נכתב כבר על אובדן הנשכנות בתוכניות הבידור האקטואליות, ועל הבחירה של “ארץ נהדרת” ב”פילוסים” ו”שאולים” על חשבון ביקורת אמיתית. אבל היום יותר מתמיד הפער בין השערוריות הפוליטיות והאווירה המתוחה, לבין המענה הקלוש של הסאטירה הישראלית, גדול. למעט “מצב האומה”, שעומדת איתנה לפני המחנה, תועבר לנו מערכת הבחירות הנוכחית כמו כל תוכנית ריאליטי אחרת.

בעצם, אולי ככה אנחנו מעדיפים את זה - הכנסת היא הרי מרחק נגיעה מבית האח הגדול. זהבה גלאון תהיה השפרה קורנפלד של השמאלנים, בתפקיד אולמרט אפשר ללהק את איתי שגב ונשיא המדינה ייתן את הגושפנקה להרכבת הממשלה כשהוא יושב בחדר חשוך, ולא יודע אם זה ליברמן או ביבי שנכנסים אליו לדייט.

לכאורה, יש בתפיסה של הבחירות כריאליטי הגדול מכולם משום יתרון. אחרי הכל, הנחירות של בוקי נאה היו אחת משיחות הברזייה הפופולריות של השנה. אם הסוגיות הפוליטיות הבוערות של חיינו היו מעסיקות אותנו באותה מידה, ייתכן שהכל היה נראה אחרת. הבעיה היא שהריאליטי לא באמת מעודד מעורבות. בשביל שינוי אמיתי צריך מודעות וערנות אמיתיות, וכדי שזה יקרה צריך סאטירה.

"מצב האומה". לפני המחנהצילום: טל גבעוני

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ