שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ליאת אלקיים, תומר אפלבאום
ליאת אלקיים, תומר אפלבאום

אפרת לאור ‏(35‏) מנהלת פרויקטים בעמותה לעידוד התיירות בישראל, ניר לאור ‏(35‏) מתכנת ברויטרס, אורי לאור ‏(4‏) ושחר לאור ‏(1.5‏) מאורנית.
נוחתים מאתונה

שלום, אתם חוזרים עם הילדים ונראים מאושרים. מה הסוד שלכם?

אפרת: היה לנו טיול מעולה.

איפה הייתם?

נסענו ליוון לשבועיים. היינו יומיים באתונה ומשם המשכנו למקום במרכז יוון, מטאורה, שיש בו צוקים ענקיים שנראים כמו נוף בחלל. יש שם גם הרבה מנזרים שבנויים על הצוקים. אחרי שלושה ימים המשכנו לחצי האי פילון. יש שם חופים מדהימים.

עדיין, איך זה יכול להיות שאתם מחייכים ככה?

לעבור מלטייל בזוג לטיול במשפחה - זה מעבר מאתגר. צריך ללמוד איך לעשות את זה, במיוחד כזוג שטייל הרבה. אחרי שני טיולים שעשינו עם הגדול כשהיה קטן, חזרנו עם הלשון בחוץ ועם מסקנות חותכות. בטיול הזה יישמנו את כולן וזה עבד.

אנא ממך, שחררי קצת טיפים.

לנסוע ליותר זמן ועם פחות מקומות לינה.

אפרת לאור, ניר לאור, אורי לאור, ושחר לאור

אבל הייתם בשלושה מקומות, זה לא מעט.

שלושה מקומות בשבועיים? בלי ילדים היינו מפרפרים הרבה יותר. היינו עושים מינימום שישה. עם ילדים יש יותר ציוד, קשה להתנייד וצריך להאט. הקצב האטי גם מאפשר להם להתמקם ולהרגיש נוח. טיפ שני הוא לעשות משהו יותר טיולי ואחר כך משהו יותר נופשי. בשבילנו לפחות זה הסדר הנכון, קודם להתאמץ ואחר כך לנוח. אם נתחיל עם הנופש יהיה קשה מאוד להזיז אותנו. טיפ שלישי: לטייל דווקא משפחה לבד ולא עם חברים, גם אם יש להם ילדים. זה מאפשר להיות הרבה יותר ספונטניים. ולבסוף, לחזור כשנשארו עדיין כמה ימי חופש ולא לחזור מהטיול ישר למסגרת, זה נותן לילדים זמן להסתגל.

את רצינית. זה נשמע לי כאילו זה יכול לעבוד.

בכל זאת, טיולים זו העבודה שלי.

במה את בדיוק עובדת?

ב–ILH - ישראל’ז הוסטל’ז, עמותה לעידוד התיירות לישראל, שמאגדת תחתיה אכסניות פרטיות כדי להביא אליהן יותר מטיילים, בעיקר תרמילאים, מתוך שאיפה שהתיירים יעברו מהוסטל להוסטל, ושתמיד יהיה להם בהוסטל מקום לבשל, ומיטות בחדר משותף בעלות של פחות מ–100 שקל.

100 שקל זה לא מאוד יקר לתרמילאים?

כן, אנחנו ארץ די יקרה לתרמילאים והם מתלוננים לא מעט. אבל יש גם הוסטלים שעולים 80 או 70 שקל ללילה.

איפה ישנתם בפילון?

ישנו במקום שנקרא דמוצ’ארי. כל הכפר הזה הוא בסך הכל עשרה בתים, שהם טברנות או בתים להשכרה. אין שם מלונות ענק כמו באיים. רק בתי אבן וים טורקיז. האנשים נחמדים ויצא לנו טוב שנסענו מחוץ לעונה, המחירים שפויים והיינו כמעט לבד בחוף.

ממה הילדים הכי נהנו?

קודם כל הם היו ילדי הטרקטורים. היה להם תיק עם טרקטורים שהם פירקו בכל מקום ושיחקו איתם. ובפילון היתה גם רכבת עתיקה שעברה שחזור ונראית כמו רכבת קיטור מהמאה ה–19. אורי מאוד נהנה לנסוע בין ההרים.

אורי, היה ממש כיף?

אורי: כן.

אתה זוכר משהו מהטיול?

בא לי את הבלון הזה.

משהו מהים אולי?

הממ...

אפרת: אוי, את הטיפ הכי חשוב שכחתי.

קדימה.

ווקי טוקי. ככה לא מטרטרים את הילדים או את הבן הזוג כל הזמן. המכשירים של היום אמורים לפעול עד טווח של 12 ק”מ. זה לא ממש ככה, אבל זה עדיין יעיל מאוד.

להקת “The Sun”. פרנצ’סקו לורנזי ‏(29‏) סולן, ריקרדו רוסי ‏(31‏) מתופף, מתאו “למה” ריגלין ‏(28‏) בסיסט, גיאנלוקה מנגאצ’ו ‏(33‏) גיטריסט, מוויצ’נזה, איטליה. טסים לרומא

היי, קנית עיתון “הארץ” באנגלית!

לורנזי: נכון... שמענו שזה עיתון ממש טוב.

ניקח את זה בתור סימן שאתה צריך להופיע במדור שלנו. אבל תנו לי לקרוא לחבר’ה. רגע, וואו, אתם נראים כמו להקה.

אנחנו באמת להקה. אנחנו עושים מוזיקת רוק עוצמתית, הרמונית ומלודית. קוראים לנו “The Sun”.

מה עשיתם בארץ?

ניגנו בפסטיבל הבירה בטייבה, וגם בבית לחם, במועדון cheers. והיו לנו עוד הופעות בבית חולים בבית לחם ובבית ספר נוצרי, בהתנדבות. זה הביקור השני שלנו פה. הפעם נהנינו הרבה יותר.

אתם נראים מבסוטים. חוץ ממתאו שנראה עייף.

ריגלין: סי. אני עייף. אתמול בילינו בתל אביב.

שתיתם?

פרנצ’סקו לורנזי, ריקרדו רוסי, מתאו “למה” ריגלין, גיאנלוקה מנגאצ’ו

לורנזי: אני לא שותה ולא נוהג.

ריגלין: אני שותה ונוהג ‏(צוחק‏).

אז ההופעות היו הצלחה?

לורנזי: כן, ההופעות היו טובות וגם הסתובבנו הרבה, היינו בעיר העתיקה ברובע היהודי והערבי, פגשנו אנשים - נוצרים, יהודים, מוסלמים - ובכל מקום היה ממש נחמד.

איך הגעתם להופעה הזאת?

כשהיינו כאן לפני שנתיים סיפרו לנו על הפסטיבל ועל הבירה בטייבה. שתינו אותה וחשבנו שהיא טובה ואז הם צילצלו וביקשו שנגיע לפסטיבל. וחוץ מזה, יש לנו קשר בארץ עם כומר שהוא כוכב רוק.

באמת כוכב רוק?

לא בדיוק, יש לו כריזמה של כוכב רוק. קוראים לו מאריו קורניולי, הוא איטלקי והוא שייך לפטריארך בירושלים. הוא כאן כבר עשר שנים. הוא עזר לנו להגיע, לקבל אישורים, הוא רוצה לעשות שינוי אמיתי.

כמה זמן אתם מנגנים יחד?

משנת 97’. נפגשנו במקום שגדלנו בו, בוויצ’נזה. זו עיר בצפון איטליה שיש בה רק 25 אלף איש. כולם מכירים את כולם וכולם מכירים אותנו. היו לנו ארבעה אלבומים באנגלית ועכשיו הקלטנו באיטלקית.

למה החלפתם שפה?

כשהתחלנו עשינו פאנק רוק זה נשמע טוב באנגלית וגם רצינו נורא להגיע מעבר לים, לארצות זרות - והצלחנו. חיממנו את Offspring, הופענו ביפן ואז היה לנו הקריזה.

הקריזה?

כן, טירוף, שיגעון, קרייזי. היה לנו סיבוב הופעות גדול מאוד, שכלל כמאה הופעות בכל העולם, הרבה סמים, אלכוהול ובנות, ואחר כך היינו פשוט חולים. אבל זה היה טירוף טוב בסופו של דבר כי אחר כך התחלנו דרך חדשה. דרך חדשה לעשות מוזיקה, לעשות את העבודה שלנו, להיות מקצוענים ולהיות גם חברים אחד של השני. ואז החלטנו לשיר באיטלקית, כי אנחנו רוצים לדבר לאנשים שלנו. אנחנו מאוד שמחים על מה שעשינו אז ואנחנו מאוד שמחים על מה שאנחנו עושים עכשיו.

במה עוסק האלבום החדש?

הוא מספר את הסיפור האמיתי של החיים שלנו. הוא מדבר על היחסים בינינו לבין המשפחות שלנו ובינינו לבין אלוהים. אחרי שעבר עלינו כל הטירוף ההוא התחלנו להיות בקשר עם הקהילה ועם הכנסייה. תקשיבי בעצמך, זה באתר שלנו www.thesun.it.

זה נחמד שנשארתם בעיר קטנה.

היה רגע שאמרו לנו שכדאי שנעבור למילאנו, אנחנו מופיעים שם הרבה, אבל לחיות בעיר כמו מילאנו אלו חיים שונים מאוד. זו עיר גדולה. קשה להתרכז. קשה להקשיב לעצמך. אנחנו צריכים את הבית שלנו; אוכל טוב, אנשים טובים, נוף יפה.
טוב, תודה לכם. אוי, כולם מנשקים אותי על שתי הלחיים. זה יותר מדי התרגשות בשבילי.

יש לכם משהו לומר לסיום?

לורנזי: לפני עשר שנים היינו בקשר עם להקת פאנק רוק ישראלית, Useless Id, היו להם הופעות באיטליה והם אפילו ישנו אצלנו בבית. לצערנו אנחנו כבר לא בקשר אבל שאלנו ושמענו שהם עדיין מנגנים ביחד, כמונו, ומאוד שמחנו. תמסרו להם ד"ש.

ריגלין: אהבנו את האוכל פה אבל אנחנו אוהבים יותר את האוכל בבית. אחרי שבוע אחד זה כאילו, די, בבקשה, תפסיקו עם החומוס.

לכתבות "טיסות נכנסות / טיסות יוצאות" נוספות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ