בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא בקטע אירוני

מסיבת האירוסים של אודי ואריאלה ברחוב אבן גבירול בתל אביב, 17 אוקטובר

תגובות

מבחינה אמנותית, הצילום הזה של מוטי מלרוד עוסק בקומפוזיציה - שלושה, שניים, שניים. אבל מכל בחינה אחרת הוא עוסק בתקווה צנועה: תקוותה של האשה הצעירה בשמלה הלבנה הקצרה מהעונה הקודמת של קסטרו שעומדת בתנוחת בלרינה, ידה על מותנה ומביטה באהבה מסוימת ומקשיבה בחיוך מסוים לבחור בסנדלי בירקנשטוק, מכנסי ג’ינס גדולים וחולצה משובצת. הם אורחים במסיבת אירוסים של זוג, אודי ואריאלה שמם. הם אינם המאורסים עצמם, אבל בצילום הזה הם מייצגים אותם, ואפשר לראות את צִלם הארוך נופל על המדרכה.

זהו צילום שעסוק בשאלה איך נוצר קשר, ומתבונן במבט שנועצת האשה הצעירה בבחור - אבל אינו עוסק בתשוקה. זהו צילום שמאפשר לעין לסרוק את הבחורה הצעירה, שהיא מושא ההתבוננות המובהק שלו, אבל אין בו פולשנות. הוא מתרחש בחושך אבל אין בו דחיסות או אופל.

מוטי מילרוד

יש בו ניקיון, ולא רק משום שעל חלון הראווה מאחוריהם כתוב “מכבסה” ואפשר לראות את שורת החולצות בניילון שכובסו ונצברות עד שבעליהן יבואו לאסוף אותן - אלא כי אין בו מגע. בצילומי עיר, מכבסה היא מקום של בדידות, ובצילומי עיר, ברים הם מקומות של חיפוש, של משחקי חיזור ושל הנגדות עזות בין בידוד לשמחה. צילומי המועדונים הם הקיצוניים שבצילומי הלילה והם מוקדשים לתשוקה ממוכנת, אקסטזה וקהות חושים ‏(כי מועדון בנוי על פי נוסחה, והתשוקה במועדון גם היא נוסחתית‏). אבל בצילום הזה של הלילה והחושך והעיר והמכבסה והאנשים הנעולים סנדלים תנ”כיים - יש מידה מסוימת של שליטה עצמית, ואיפוק, ואהבה, ושקט, ותקווה.

ויכול להיות שהשקט והצלילות של האירוע המינורי בין הבחורה בלבן לבחור בחולצה המשובצת קשורים גם במיקום של האנשים האלה על קשת הבילויים של העיר. ואפשר לראות זאת גם באופן שבו הבחורה שרק גבה נראה לבשה גופיית כתפיות דקות למרות שאינן מכסות את הרצועות העבות שמתחת, ובאופן המצחיק למדי שבו החולצה האדומה ההפוכה בשלט המכבסה מימין דומה לחולצה האדומה שלובש הבחור במרכז - כאילו זו אותה גזרה.

כי האנשים האלה אינם לבושים בקטע אירוני, הפוך על הפוך, מרופרר או מצוטט, מונמך במתכוון או מודע לעצמו. הם לבושים כמו אנשים שלא ממש אכפת להם ממגזינים. הם אורחים במסיבת אירוסים של אודי ואריאלה, ולא במצב התודעתי הנקרא תל אביב, ובזמן שהם עומדים מחוץ לבר ברחוב אבן גבירול בתל אביב - מקום טוב, אלמוני, בסיסי, לא מקום של צעירים עשירים, וגם לא מקום של צעירים עניים במתכוון - הם משחקים את אותו המשחק עצמו, רק בלי רעש. רחוקים רחוקים מהמקום הקשה, המתיש, השוחק, המרגש, המדליק והמדכא שבו עובדים בכל הכוח כדי להיפטר מהגנות כמה שיותר מהר כדי להתמזג עם זרים, או מחדש עם קרובים, להתרומם ולשקוע איתם, בעוצמה חסרת־הקשר, שאין לה דין וחשבון, שבה אפשר להתענג על שכחה - להגיע אל הבוקר מפורקים, אבל קרובים יותר לאי־הבחנה בין יפה למכוער, בין מרגש למשעמם, בין הרבה ליותר מדי, בין קדם־מילוליות לגופניות. זה מקום שאסור להישאר בו בלי שיש מקום לחזור אליו, שצריך להיות מבוגרים כדי להעריך אותו ומנוסים כדי להיזהר ממנו.

הצילום הזה מציע אפשרות של פעולה בטוחה, אטית. אבל אם מביטים בו היטב אפשר פתאום לראות מאחור עוד זוג. מטושטש, קרוב לחלון המכבסה: בחור עם יד על הראש, ובחורה שלא ידוע מה לבשה. ואפשר לחשוב עליהם כעל הזוג שנפגש אחרי הזוג שנפגש במסיבת האירוסים של מישהו אחר. ולהאמין שמשהו יכול לקרות ביניהם. לקוות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו