האם כדי למצוא אינטליגנציה יש לחקור את הטיפשות

הניסיונות לחקור את מקורה של האינטליגנציה לא העלו ממצאים משמעותיים. לכן, אומרים חוקרים, ייתכן שהגיע הזמן לחפש את הפתרון בגנטיקה של הטיפשות

דיוויד דובס
ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דיוויד דובס
ניו יורק טיימס

מעטים מאיתנו חכמים כפי שהיינו רוצים להיות. אתה אולי יותר פיקח מג’ים, אבל טיפש יחסית לג’יין. האינטליגנציה האנושית מגוונת. וזה חשוב, כי האנשים החכמים יותר בדרך כלל מרוויחים יותר כסף, נהנים מבריאות טובה יותר, מגדלים ילדים חכמים יותר, מרגישים מאושרים יותר, ואם זה לא מספיק, הם גם מאריכים ימים.

אך מאין נובעת האינטליגנציה? איך היא בנויה? מאמצים רבים הושקעו בחיפוש התשובה בגנים שלנו. ריצופי דנ”א זמינים איפשרו לחוקרים לנתח גנומים של אלפי אנשים בחיפוש

אחר וריאנטים גנטיים המשפיעים בבירור על האינטליגנציה, עד שמצאו שניים כאלה.
אחד מהם מנבא את הסיכון לאלצהיימר ומשפיע על מנת המשכל רק בשלב מאוחר בחיים; השני נראה כמי שבונה מוח גדול יותר, אך מעלה את מנת המשכל ב–1.29 נקודות בממוצע.

ייתכן שגורמים גנטיים אחרים משפיעים אף הם: דו”ח שפורסם בשנה שעברה הראה כי כמה מאות וריאנטים גנטיים שנדגמו יחד היו אחראים ל–40%–50% מהבדלי האינטליגנציה בקרב 3,500 נבדקי המחקר. אך מחברי הדו”ח לא ידעו לומר אילו מאותם גנים יצרו אפקט חשוב כלשהו. כשניסו לנבא הבדלי אינטליגנציה באמצעות הגנים, נמצא כי אלה אחראים לאחוז אחד בלבד מההבדלים במנות המשכל.

“אם קשה עד כדי כך למצוא השפעה של אחוז אחד בלבד”, אמר רוברט פלומין, פרופסור לגנטיקה התנהגותית בקינגס קולג’ בלונדון, למגזין “ניו סיינטיסט”, “מה שאתה בעצם מראה זה ש–99% מהכוס ריקה”.

איינשטיין. כנראה לא המוח ששווה לחקורצילום: אי–פי

אך האם הכוס הגנטית באמת ריקה, או שאולי אנחנו פשוט מחפשים את הדבר הלא נכון? קווין מיצ’ל, נוירוגנטיקאי התפתחותי בטריניטי קולג’ בדבלין, מאמין באפשרות השנייה. במאמר שפירסם ביולי האחרון בבלוג שלו, Wiring the Brain, טען ד”ר מיצ’ל שבמקום לחשוב על הגנטיקה של האינטליגנציה, עלינו לנתח את “הגנטיקה של הטיפשות”. אין לחפש דווקא את הדינמיקה הגנטית שבונה את האינטליגנציה, אלא את זו ששוחקת אותה.

ההנחה שבבסיס הטענה היא כי לאחר שהברירה הטבעית ייצרה את סט הגנים שבנה את המוח האנושי הגדול והחכם שלנו, אותם גנים “התקבעו” באוכלוסייה האנושית; למעשה כולם מקבלים אותו סט גנים, ומעטים הם הווריאנטים הגנטיים שמשפיעים על האינטליגנציה. זה מה שיכול להסביר את כישלונם של החוקרים במאמציהם לגלות וריאנטים רבים בעלי השפעה ניכרת.

אך בתחומים גנטיים אחרים, ההבדלים בינינו נרחבים. למשל, במטען המוטציוני שלנו - מספר המוטציות שאנו נושאים. זה עניין תורשתי, מה שאומר שחלקנו מייצרים ומשמרים יותר מוטציות מאחרים. בין 23 אלף הגנים שלנו, ייתכן שלאדם אחד יהיו 500 מוטציות, לעומת אחר שיישא 1,000.

לרוב המוטציות אין כל השפעה. אבל אלו שכן משפיעות, סביר יותר שיזיקו מאשר שיועילו, אומר ד”ר מיצ’ל בראיון, מכיוון “שפשוט יש הרבה יותר דרכים להרוס משהו מאשר לשפר אותו”.

חוסר טיפשות יחסי

הרימו את מכסה המנוע של מכונית תקינה וסובבו באופן אקראי כמה ברגים, וקרוב לוודאי שתגרמו למנוע לפעול באופן גרוע יותר. בדומה לכך, מוטציות שמשנות את ההתפתחות התקינה של המוח, או ניתוח, סביר להניח שיאטו אותו. ייתכן שג’יין החכמה היא דגם פחות משוכלל ומתקדם מהגרסה הסטנדרטית שנושאת פחות מטען מוטציוני.

אנחנו יורשים גם - באמצעות גנים שעדיין לא זוהו, כמובן - תכונה שנקראת יציבות התפתחותית. זוהי רמת הדיוק שבה נבנה הדפוס הגנטי. יציבות התפתחותית דואגת שהפרויקט לא יסטה מהמסלול. הביטוי הבולט ביותר שלה הוא הסימטריה הפיזית. שני צדי גופנו ומוחנו נבנים בנפרד, אך מאותו דפוס גנטי של 23 אלף גנים. אדם בעל יציבות התפתחותית גבוהה, הופעתו תהיה סימטרית מאוד. כפות הרגליים יהיו באותה מידת נעליים, ושני צדי פניו יהיו זהים.

באדם פחות יציב מבחינה התפתחותית, ההבדלים בין כפות הרגליים יכולים להגיע עד לחצי מידת נעליים, ופניו ייראו כמו שני פרצופים שהולחמו לאחד. לא מאמינים? צלמו את עצמכם במצלמה דיגיטלית וחצו את התמונה במרכזה. צרו תמונת מראה של כל אחד מחצאי הפרצוף והצמידו אותו לחציו המקורי. בשני הפרצופים שיצרתם - שבאחד מהם מופיע צדכם השמאלי בתמונת מראה ובשני צדכם הימני - תוכלו לראות מהי מידת היציבות ההתפתחותית שלכם, או חסרונה.

שני הפרצופים עשויים להיראות נאים יותר מכם, משום שלרוב אנו מוצאים פנים סימטריות כמושכות יותר. מתברר גם שסימטריה ואינטליגנציה נוטות להופיע ביחד, מפני ששתיהן מופיעות יחד עם יציבות התפתחותית. ייתכן שאנו נמשכים לפנים סימטריות מפני שהן מרמזות על יציבות ההתפתחות הגנטית, האחראית לתכונות יקרות מפז בבחירת בן זוג כמו כושר גופני טוב יותר וכמובן, אינטליגנציה - או כמו שד”ר מיצ’ל עשוי לומר, חוסר טיפשות יחסי.

הרעיונות האלה לא נראים לגנטיקאים קיצוניים או סותרים. לאוניד קרוגליאק, גנטיקאי מפרינסטון החוקר שמרים ותולעים עגולות, אומר כי גנטיקאים זיהו מזמן שמוטציות יכולות “לתקוע מקלות בגלגלי המוח” וכי תכונות מורכבות התפתחו בדרכים מסובכות. “לומר ש’גן שווה תכונה’ זה קיצור במקרה הטוב”, כתב, “וטעות נפוצה במקרה הרע”. ד”ר מיצ’ל מסכים עמו. “זה לא רעיון חדש לגמרי”, הוא אומר. “אבל זה גם לא רעיון שמתעסקים איתו בדרך כלל בחקר האינטליגנציה”.

אולי לא חדש לגמרי. אבל לעתים קרובות, סוג כזה של “היפוך מחשבתי”, כפי שכתבה ג’נט קווזניאק, ביולוגית בגמלאות, בבלוג שלה על מדעי המוח, Thoughts on Thoughts, עשוי להוביל לגישות חדשות לפתרון בעיות מסובכות.

ד”ר ג’יי גיד, חוקר של התפתחות המוח במכונים הלאומיים לבריאות ‏(NIH‏), ערך מחקר הטוען כי המוח מתפתח באמצעות הסתעפויות קטנות ורבות שגורמות לו להיות פתוח להתנסויות - ופגיע לטעויות. בתחילה הוא פיקפק ברעיון של ד”ר מיצ’ל. לאחר מכן דן בו בפגישה עם חוקרי מוח עמיתים.

“המחשבה הראשונה שלי היתה שיהיה קל להפריך את הטענה”, אמר ד”ר גיד. אך ככל שנמשך הדיון, היא החלה להישמע הגיונית יותר. “כל מי שהצגתי לו את הרעיון חש שיש מאחוריו היגיון מוצק”.

תרגום: מרב שמבן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ