בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המהפכה התעשייתית השנייה

כריס אנדרסון עוזב את מגזין "Wired" כדי לייצר מל"טים. בראיון הוא מסביר מה משמעות המושג "יצרנות" בעידן האינטרנט

7תגובות

העורך הוותיק של “Wired”, כריס אנדרסון, הודיע בתחילת החודש כי הוא עוזב את המגזין לטובת ניהול חברת המל”טים האישיים שלו, 3D רובוטיקס. צעד זה מגיע כחודש לאחר צאת ספרו האחרון, “Makers: The New Industrial Revolution”. בראיון שערכתי עמו בסוף החודש שעבר ‏(ובראיון השלמה שהעניק לי בעקבות הודעת העזיבה‏), שוחחתי עם אנדרסון על המהפכה הגדולה ביותר המתחוללת כיום, בהקשר של המקום והאופן שבהם אנחנו באמת מייצרים דברים. אם בעשורים האחרונים התעסקנו בעיקר בכוחות הדיגיטליים הגדולים - האינטרנט, המדיה החברתית - לדבריו, בעתיד נתעסק ביישומם של כל אלה בעולם האמיתי. “הרשת, מופלאה ככל שתהיה”, הוא כותב, “אינה משתווה לעולם האמיתי. לא בנפח הכלכלי ‏(המסחר האלקטרוני מהווה פחות מ–10% מכלל המכירות‏) ולא במקום שהיא תופסת בחיינו. המהפכה הדיגיטלית הוגבלה בעיקר למסכים”. אבל, הוא מוסיף, עובדה היא שאנחנו עדיין “גרים בבתים, נוסעים במכוניות ועובדים במשרדים”. ואותו חלק פיזי של הכלכלה הוא שעובר כעת את השינוי הגדול והעמוק ביותר.

בלומברג

אז אתה עוזב את “Wired” כדי להתמקד בחברה שלך, 3D רובוטיקס, המייצרת מל”טים לבנייה עצמית. זה נשמע דומה מאוד למה שאתה כותב עליו בספר שלך. עושה רושם שאתה משנה את חייך שלך - מחיים של הוגה וכותב לחיי יצרן. האם כתיבת הספר השפיעה על ההחלטה הדרמטית הזאת? ואם כן, כיצד?

“להפך: תהליך הפיכתי ל’יצרן’ - ולאחר מכן ל’יצרן־יזם’ - הוא שנתן לי השראה לכתיבת הספר. התחלתי את ‘דרך היצרן’ לפני חמש שנים, תחילה בפרויקטים עם ילדי, ואחר כך המשכתי להתגלגל לחומרת קוד פתוח, רובוטיקה ולבסוף למל”טים עם האתר הקהילתי שהקמתי, DIYDrones.com. זה מה שהוביל להקמת החברה, 3D רובוטיקס עם ג’ורדי מוניוז, שאותו הכרתי דרך DIY Drones שביקשה לייצר חלק מהטכנולוגיות שיצרה הקהילה.

“גם ג’ורדי וגם אני לא ידענו על מל”טים יותר ממה שניתן היה למצוא ברשת. אך במשך שלוש שנים בנו הוא והצוות שהקים ב–3D רובוטיקס - בעיקר מהנדסים מקסיקאים ומקסיקאים־אמריקאים בשנות ה–20 לחייהם - דבר מדהים: שני מפעלי מל”טים חדשניים, אחד בסן דייגו ואחד בטיחואנה. היה מרגש לראות את זה ולהיות חלק מזה, ועכשיו זה כבר עסק גדול שדורש את תשומת לבי המלאה. זה לא סתם שיגעון, זה הפך לעסק אמיתי. לכן המסלול שלי מ’יצרן חובב’ ליזם, שאותו אני מתאר בספר, הושלם כעת”.

יהיו כאלה שישמעו את המילה “יצרן” ויחשבו שאנחנו חוזרים לעבר, לעולם של אומנים המשתמשים בכלים מסורתיים כדי לייצר מוצרים בעבודת יד. מקריאת ספרך עולה שזאת לא בדיוק כוונתך. אתה מדבר על טשטוש הגבולות בין העולם האנלוגי לעולם הדיגיטלי. הרחב על כך בבקשה.

“’תנועת היצרנים’ היא פשוט מה שקרה כשמהפכת האינטרנט הגיעה לעולם האמיתי. המונח, במובנו זה, נטבע לראשונה ב–2005 על ידי דייל דוהרטי מהוצאת אוריילי לספרי מחשבים, שתיאר את מה שהוא ראה כתחיית הבנייה העצמית, אותה מסורת אמריקאית מפוארת. אבל במקום ממציאנים חובבנים שבונים דגמים במוסך כמו בעבר, הפעם זה יצא מתוך קהילות ברשת שהשתמשו בכלים דיגיטליים - ממדפסות תלת ממדיות, שאז רק התחילו להיות נגישות לצרכנים מהשורה, ועד דור חדש של תוכנות CAD חופשיות ופשוטות. מפעלי הייצור של העולם הולכים ונפתחים היום לכל אחד דרך האינטרנט, ויוצרים את מה שהופך ל’ייצור ענן’. וקהילות ‘יצרנים’ ענקיות התפתחו סביב אתרים כמו Kickstarter ו–Etsy. בעמק הסיליקון נוהגים לומר ש’חומרה היא התוכנה החדשה’. מודל החדשנות היעיל של הרשת ניתן ליישום כעת על דברים אמיתיים. כתוצאה מכך, אנו עוברים משלב ה’המצאות הביתיות’ של התנועה הזאת גם לשלב היזמות. מה שהתחיל כמהפכה חברתית מתחיל להיראות כמו מהפכה תעשייתית”.

מהם הטכנולוגיות והשינויים המרכזיים המאפשרים ומניעים את מהפכת הייצור?

“למעשה יש שניים כאלה: הראשון נמצא על שולחן העבודה והשני בענן. על שולחן העבודה, היתה זו הופעתם של כלי עבודה זולים ונוחים לשימוש לצרכנים. אף על פי שהטכנולוגיה, ממדפסות תלת ממד ועד חיתוך בלייזר ומכונות CNC, שימשה בתעשייה כבר עשרות שנים, היא הגיעה לשולחן העבודה של הצרכן רק בשנים האחרונות. זה התחיל לפני חמש שנים עם פרויקט RepRap, שהיה פיתוח בקוד פתוח של מדפסת תלת ממד הניתנת להרכבה כערכה, והוביל למדפסות התלת־ממד הראשונות.

 

“אפשר לקרוא לכך שלב ה'אפל 2’, שבו המכונות נמכרו בעיקר לגיקים שהיו מוכנים לסבול הרבה מאוד מורכבות כדי להתנסות בטכנולוגיה חדשה ומלהיבה. אבל בשנה האחרונה, אם להרחיב את האנלוגיה, נכנסנו ל’שלב המקינטוש’: מדפסות תלת ממד נגישות לצרכן, שמגיעות מוכנות להפעלה ועובדות עם תוכנה פשוטה.

“זה מאפשר לכל אחד להרכיב חפצים מורכבים ללא כל מיומנות או כלים לעיבוד שבבי. באותו אופן שבו, אי אז בשנות ה–80, היו מדפסות הלייזר הראשונות לשימוש צרכני מסוגלות להסתיר את כל המורכבות של הדפסה מקצועית מאחורי הוראה פשוטה בתפריט שאמרה ‘הדפס’, מסתירות היום מדפסות התלת־ממד את מורכבות הייצור באמצעות מחשב מאחורי הוראה פשוטה שאומרת ‘יצר’.

“מהפכת הייצור דרך שולחן העבודה נהדרת לצורך ייצור פריטים בודדים, כמו מוצר בהתאמה אישית או אבטיפוס כלשהו, אבל אין לבלבל זאת עם ייצור המוני. הדפסה תלת ממדית של פריט בודד יכולה לקחת שעה ויותר. אז איך מגיעים משם למהפכה תעשייתית? כאן נכנסת הטכנולוגיה המאפשרת השנייה: הענן.

“בעשורים האחרונים, מפעלי הייצור של העולם אימצו את האינטרנט. בזכות זירות מסחר מקוונות כמו Alibaba ‏(בסין‏) ו–MFG.com ‏(בארצות הברית‏), מפעלים שבעבר עבדו רק עם לקוחות מסחריים גדולים יקבלו כעת הזמנות מכל אחד. פירוש הדבר שברגע שיצרת את האבטיפוס של הרכיב שלך על שולחן העבודה שלך, אתה יכול לשלוח את אותו דגם דיגיטלי למפעל גדול, שיהפוך אותו לתבנית שניתן לייצר בייצור המוני. אתה לא צריך להיות חברה, ובדרך כלל מפעלים כאלה מוכנים לעבוד בכל נפח, ממאות בודדות ועד מאות אלפי יחידות.

“פעם, כדי להגיע לשלב הייצור, היית צריך להיות בעלים של מפעל. לאחר מכן, עם מיקור החוץ, היית צריך לפחות להכיר מישהו שהיה בעלים של מפעל. היום כל מה שאתה צריך זה דפדפן אינטרנט וכרטיס אשראי כדי שרובוטים בסין יעבדו בשבילך”.

החזרה לניו יורק

אחד הפרקים בספרך נקרא “כולנו מעצבים עכשיו”. למה הכוונה בדיוק?

“ב–1985, כשאפל הוציאה את המדפסת השולחנית LaserWriter בשילוב עם מחשב המקינטוש החדש שלה לאותה עת, היא איפשרה למעשה את רעיון ה’הוצאה לאור השולחנית’, שהיה מדהים לזמנו. 500 שנים של התמחות בהדפסה וסדר דפוס צומצמו לתוכנה זולה שכל אחד יכול להשתמש בה. עשינו בלגן שלם עם הגופנים ונאלצנו ללמוד קצת את הז’רגון של הענף ‏(צימוד, ריווח שורות‏), אבל עד מהרה כל אחד היה יכול ליצור עמוד שנראה מקצועי.

“ואז, כעבור עשר שנים, הגיע האינטרנט, והמושג ‘הוצאה לאור’ הפך לכפתור שאפשר ללחוץ עליו בדפדפן. כך שבמובן זה, כולנו הפכנו למוציאים לאור. היום, עם תוכנות CAD ‏(תב”ם, תכנון בעזרת מחשב‏) זולות וקלות לשימוש, כל אחד יכול לעצב מוצרים באופן דיגיטלי. תוכנות חופשיות ואתרים כמו TinkerCad הופכים את כלי התכנון החזקים לקלים לשימוש כמו ‘מיינקראפט’, בלי לאלץ אנשים ללמוד את המונחים של אמנות התב”ם המקצועי ‏(קיטום, משיכה וכו’‏).

“ילדים יכולים להתחיל עם Lego Digital Designer ולסיים באפליקציות חופשיות לאייפד כמו 123D Sculpt של אוטודסק, לעצב דגמים מתוחכמים בלי להשתמש באותיות D ,A ,C. לכן, בדיוק כפי שההוצאה לאור השולחנית ואחריה האינטרנט חוללו דמוקרטיזציה בכלי העבודה של המדיה, הכלים החדשים האלה מחוללים דמוקרטיזציה בכלי הייצור”.

 

אתה כותב על “עסקים של יצרנים”, “ארגונים פתוחים”, “מפעלים של שולחנות עבודה” ו”בתי מלאכה של המאה ה–21”, אבל שורשי ההיסטוריה של הייצור וההמצאות - ושל הקידמה עצמה - נעוצים בקהילות ובערים. אני בטוח שהקוראים ישמחו לשמוע עוד על מה שלמדת על קהילות של יצרנים וערים של יצרנים.

“מעניין, עמק הסיליקון ואזור מפרץ סן פרנסיסקו הוא לא המרכז של ‘תנועת היצרנים’. נכון, שם זה התחיל, עם מגזין האינטרנט Make של אוריילי, ו’יריד היוצרים’ הראשון, ה–Maker Faire, עם רשת TechShop וכמה מכינוסי היוצרים הראשונים. אבל היום לניו יורק - ביתם של קיקסטארטר, אטסי, MakerBot ,AdaFruit ,Quirky ,Shapeways ואחרים - יש לא פחות השפעה. ‘יריד היוצרים’ של ניו יורק אירח השנה מספר שיא של 55 אלף איש. אמנם היריד של אזור המפרץ אירח יותר מ–100 אלף איש, אבל זו רק השנה השלישית של היריד בניו יורק, והוא גדול יותר בשלב הזה ממה שהיה היריד של אזור המפרץ בזמנו.

“מדוע שניו יורק, עם עלות העבודה הגבוהה שלה ומגבלות השטח, תהיה אחד המרכזים של מהפכה תעשייתית חדשה? מפני שטכנולוגיית הייצור הדיגיטלי פירושה שעבודת הייצור הקשה הולכת ונעשית אוטומטית ומותאמת לגודל שולחן העבודה, מה שמקנה יתרון לדבר האחד שבו ניו יורק היא המובילה הבלתי מעורערת באמריקה: עיצוב. אבל האמת היא ש’תנועת היצרנים’ היא לא רק אמריקאית ואינה מוגבלת לערים בלבד. להפך, היא מבוזרת לחלוטין, מהפרויקטים האירופיים של ריפ־ראפ וארדואינו (Arduino) ועד למאות רבות של מפגשי יוצרים ‏(שנקראים hackerspaces‏) שמתקיימים ברחבי העולם.

“במובן זה, אפשר לראות את ‘תנועת היצרנים’ לאו דווקא כחזרתן של הערים התעשייתיות לעולם המפותח אלא כסוג חדש של תעשייה ביתית. בעבר, נאלצו אנשים לעבור לערים משום ששם נמצאו אמצעי הייצור. היום, אמצעי הייצור יכולים לבוא אליהם, היכן שלא יגורו”.

תרגום: מרב שמבן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו